חושבת בקול | יערית יאיר לפני כשבועיים, בחופשה המשפחתית, יצא לי לבקר בבניין משרדים גדול. בתום הביקור, כשהידיים שלי עמוסות בשקיות, התקרבתי למעלית (אל תשפטו אותי, עליתי ברגל!) וקלטתי בזווית העין שהדלת שלה מתחילה להיסגר. רצתי לעברה מתנשפת, הכנסתי אליה את כף רגל וראיתי כף

חושבת בקול | יערית יאיר ניסיתי להכניס לטור את כל המחשבות שלי על חורבן. אין לי הרוחב והעומק לפרוס את הסיבות לחורבן, את התמורות שחלו בשנים בין חורבן בית אחד לשני. אין לי כלים לשפוט למה "בית שרוף שרפתם", ולמען האמת אין לי מה לחדש

חושבת בקול | יערית יאיר זה קורה כמעט לכולם, וזה קרה גם לנו. עם תאריך אחד דחוי לפחות, המון מיונים והלוך ושוב, היכרות קרובה עם מיט"ב, הגיע הרגע: מתגייסים.  פותחים פרק חדש בחיים, מתרגמים את האווירה, החינוך, המסרים וההשקעה של כל החיים לפרק זמן משמעותי

חושבת בקול | יערית יאיר בשבוע שעבר השתעשעה הרשת באפליקציה שמראה לנו איך ניראה בעוד 40 שנה.  האמת, יש לי חיבה יתרה לגיל השלישי. משהו בקצב שלהם, בנועם, בהבנה מה חשוב באמת על פני השטויות שאנחנו, הצעירים, רודפים אחריהן כאילו היו חשובות. משהו בקמטים החרושים,

חושבת בקול | יערית יאיר "עיקר חיות האדם היא שישחרר עצמו מכבלי עצמו". לא מצלצל לכם מוכר? לו חי הרב קוק חי בדורנו אנו, ודאי היה כותב על זה משהו בסגנון "שחרור הראי"ה". כמה אני נדרשת לשחרר את עצמי מעצמי. בכמה כבלים נפשי אזוקה. בכמה

חושבת בקול | יערית יאיר רוב הזמן אני תופסת מעצמי אדם הגיוני. לאחרונה הרגשתי קצת בסחרור. כחלק מהניסיון להבין מה עובר עליי הכנתי רשימה קטנה ממש של משפטים הגיוניים וחיפשתי שם את עצמי. לא הגיוני, אני יודעת. אבל בואו נתקדם. בכל בוקר הדבר הראשון שאדם

חושבת בקול | יערית יאיר לכל תקופה בשנה יש מאפיין: תקופת אלול מתאפיינת בריח של סמטאות צפופות וסידורים עתיקים. ריח של תה חם וקפה מהביל. עייפות מצטברת, שינה שנגמרה מוקדם מדי, בכל זאת… סליחות. תחושה של יראה וציפייה למחילה.  תקופת חגי תשרי מצידה עמוסה בריחות

חושבת בקול | יערית יאיר מוצאי שבת, 11 בלילה, ואני לא מצליחה לכתוב. אחרי 6 ק"מ של הליצה (הליכה משולבת בריצה, צריך לשמור על הברכיים) לא יוצאת לי שום מחשבה בקול. אני מוצפת מחשבות על גודל התקופה שלפנינו, על גודל החופשה של ילדינו, איך מדהים