חושבת בקול | יערית יאיר היי קטנה, יפה שלי, מתוקה, רכה. עוד לא נולדת, ואני כל כך מתרגשת לבואך, מצפה בכיליון עיניים. תקופה ארוכה של ציפייה, והינה את ממש כאן. ואני נרגשת. לא מאמינה לכל הטוב הזה, שזכיתי בך. אני מניחה את הידיים על הבטן, יושבת

חושבת בקול | יערית יאיר זה כבר תקופה שהמלך בשדה, וקשה לי לשמוע ולראות אותו. ביקורו טובע בתוך ים הפגנות של בעד ונגד ורוצים או לא רוצים לחיות. אני מכוסה שכבות ונוסף על הכול חייבת לעטות מסכות, והוא לבד, או בודד. ואני מנסה לגשת, לסלק את

חושבת בקול | יערית יאיר אני מנסה להיזכר בתקופה הזאת אשתקד: כמה ציפיות, כמה חלומות, כמה סיפוק בהביטי אחור לשנה החולפת. ואני מתבוננת בעצמי עכשיו: כמה לא נודע, מעט מאוד שגרה, כמה השתאות בהביטי אחור. איך נשאבה לה חצי שנה לתוך ואקום כאילו נכנסנו למכונה

חושבת בקול | יערית יאיר אני יושבת על שפת הנחל הצלול, מביטה במים השקופים. מצליחה לזהות דגים קטנים, חסרי צבע, מלאי חיים. הם שוחים במהירות, לא עוצרים לרגע. אני מנסה לתפוס במבט דגיגון אחד ולעקוב אחריו. לראות את המסלול שהוא נע בו, לחפש בו היגיון או

חושבת בקול | יערית יאיר ימי הקיץ מעלים בי זיכרונות ילדות טובים מקניות בשוק. מעין התרפקות נוסטלגית על מציאות שנעלמה וכאילו בימי הקיץ מבקשת לעצמה מעט חיוּת.  בכל יום שלישי היה מגיע השוק הנודד אלינו ליבנה. אני זוכרת את אימי ואותי צועדות לעברו אוחזות עגלה

חושבת בקול | יערית יאיר המחשבות שלי נודדות אל תקופת הקורונה. מתחננות – אל תכלאונו.  בדיוק חזרתי לטעום קצת מהעולם שהיה לנו קודם, בדיוק חזר לי קצת צבע ללחיים. התחלתי להיות עסוקה במיוחד בדברים של שגרה שכבר שכחתי איך היא נראית. הבקרים חזרו להיות עמוסים

חושבת בקול | יערית יאיר המחשבות שלי נודדות אל תקופת הקורונה. מתחננות – אל תכלאונו.  בדיוק חזרתי לטעום קצת מהעולם שהיה לנו קודם, בדיוק חזר לי קצת צבע ללחיים. התחלתי להיות עסוקה במיוחד בדברים של שגרה שכבר שכחתי איך היא נראית. הבקרים חזרו להיות עמוסים

חושבת בקול | יערית יאיר רציתי בשבילך יותר. כל כך הרבה יותר. רציתי שתהיה לך חוויה טובה ומעצימה משנות הלימודים באולפנה. רציתי אולפנה. האמנתי בממסד שידע לעשות את מה שהוא עושה הכי טוב. רציתי שתחווי אנשים בעלי שיעור קומה שישמשו לך דמויות לדוגמה בעיקר אחרי

חושבת בקול | יערית יאיר החופש הגדול נחת עלינו בהפתעה. מי לא אוהב הפתעות? ועוד חופש?!  בשבועיים האחרונים היה השיח בין החברים שלנו בסגנון "הכן משפחתך לחופש". מה נעשה עם המתבגרים? מה נעשה עם הצעירים? איך נארגן להם עבודה? איך נתמודד עם הלילות הארוכים? ועוד

חושבת בקול | יערית יאיר אני לא זוכרת מה גרם לי להיכנס בפעם הראשונה למכון הספורט. אם התלבטתי או לא, הם השוויתי מחירים או שמעתי דברים טובים, כך או כך, זה קרה, ומצאתי את עצמי בוקר בהיר אחד בקומת מרתף מאורגנת ומשולטת להפליא ממלאת טופסי

חושבת בקול | יערית יאיר בסוף השבוע, עם לפחות 75% מעם ישראל, עלינו לצפון. הלכנו על קל, פשוט ולא נוח – קמפינג. לילה אחד. בקטנה. חמישי עד שישי. חוזרים לישון נורמלי בשבת. מדהים איך החלטה להפוך פחות מ-24 שעות לשוברות שגרה נותנת לנפש הרבה חופש.

חושבת בקול | יערית יאיר מוצאי חג שבועות, ימי קיץ לא רשמי מתחילים ברוח סתיו. שגרה חדשה-ישנה מזדחלת לתוכי. משיב הרוח המסדר את הזמנים, סידר לי את הימים האחרונים לפני החג בנינוחות ורוגע פנימיים המגובים במציאות חיצונית. נראה לי שאני יכולה להגדיר את זה שלמות.

חושבת בקול | יערית יאיר  אחד מנפלאותיה של התקופה האחרונה הייתה ההזדמנות לקבוע זמן ללימוד בחברותא כל בוקר. שמונה בבוקר כמו שעון. שישה ימים בשבוע. לעיתים קשוח. תמיד שווה את המאמץ. מדין "מה ששנוא עליך" לא אספר פה בשבחה של החברותא עצמה, אישיות עצומה שזה

חושבת בקול | יערית יאיר בימים אלו ממש, ל"ג בעומר לפני שנה, אירע לנו נס גדול. נס פרטי. גדול. עוד לא הכרנו אז מעל דפי העיתון. כל השפע הזה נפתח אלינו רק חודש אחר כך. מאז נפתחו בי מעיינות הודיה, הכרת הטוב וראיית הטוב עצומים

חושבת בקול | יערית יאיר אפשר לומר ולהרגיש שתקופת הקורונה נגמרה ונשארנו להתמודד עם תופעות הלוואי. הלוואי שיהיו לימודים כרגיל, הלוואי שייפתחו עסקים כרגיל, הלוואי שלא יהיו פקקים, הלוואי שלא יהיה גל שני או שלפחות יהיה מתון יותר. ונדמה שבאמת כולם מגויסים לחשוב איך להגשים

חושבת בקול | יערית יאיר עברו שבעה שבועות מאז הגיעה הקורונה לחיינו, ונדמה שאנחנו צריכים לפתח לנו שגרה חדשה, הרגלים חדשים. אני לא מתלוננת, שלא תבינו לא נכון, פשוט הצדדים הפרקטיים שבי סקרניים לתרגם את זה ליום-יום. אבל אל דאגה, כנראה הטור הבא ייכתב אחרי

חושבת בקול | יערית יאיר כולנו מכירים את ההרגשה הזאת: עומדים מול ארון מלא עד להתפקע, אבל אין מה ללבוש! ובדרך כלל זה קורה בבוקר, רבע שעה לפני שצריכים לצאת לעבודה, חצי שעה לפני פגישה עם חברות או שעה לפני שבת.ואז גוררים את התחושה הזאת איתנו,

חושבת בקול | יערית יאיר געגוע לאדמה, לריח הרטוב, לצמח הצעיר, לעלים הירוקים, להשקיה ולדישון ולזריעה ולחרישה, לכל מה שיש להציע פה, בארץ הטובה.געגוע לימים של ערבות וחברות. ימים שבהם רעות לא הייתה מילה גסה ושלווה הייתה פרוסה. געגוע לעבודת הכפיים ולכיפוף הגב, געגוע לכל מה

חושבת בקול | יערית יאיר מובא בשם הזוהר הקדוש: "אין לך עשב מלמטה שאין לו ממונה מלמעלה שאומר לו גדל". מלאך. ממונה על עשב. ואומר לו גדל. וזה כל ייעודו של המלאך בעולם, לומר לצמח המסוים שהוא ממונה עליו – לגדול.כמה אמון המלאך הזה צריך בצמח.

חושבת בקול | יערית יאיר לפעמים אני מוצאת את עצמי אומרת בכל מיני הקשרים: "נו, ומה, יש לך אלרגייה לאנשים?" זה מגיע בדרך כלל מייד אחרי הצעה לנסוע למקומות המוניים ודחוסים.מי שמכיר אותי יודע שאני חברותית ואוהבת להיות בהמון אדם. תמיד אהבתי. יש משהו מיוחד

חושבת בקול | יערית יאיר אני מתבוננת בשלהבת עולה, יורדת, יונקת ממקור חיותה ושוב עולה. קורסת, נאחזת בנר, משאירה בו סימן ועולה בחזרה יפה וחזקה פי כמה.אני מעמיקה מבט, מתכופפת ממש אל מול הנר, מצליחה לראות את החיבור בין הפתילה לשעווה. מעלה את המבט בחזרה לשלהבת

חושבת בקול | יערית יאיר לעיתים יש לי תחושה כאילו יש לי וייז מובנה במוח. מחשב מסלולים, מחפש דרכים. מהי הדרך קצרה ביותר ליעד הרחוק ביותר. כולל אפשרות של מסננים משלבים, שיהיה הכי זול ויעיל. בהתאמה לגיל 40, כל הזמן טורדות אותי מחשבות מה עשיתי

חושבת בקול | יערית יאיר זה שבועות מספר שמחצית הכוס הריקה מאיימת לייבש לי את ההסתכלות. אני מושכת חזק לעבר המחצית המלאה, ממש מאלצת את עצמי להיות שם ולא רק לדשדש בכפות הרגליים, אך התחושה היא שזה חזק ממני, ואני לא מצליחה פעם אחר פעם.לפני

חושבת בקול | יערית יאיר ערב שבת ארגון, ואני מוצאת את עצמי יושבת כמו לפני אירוע מיוחד; ממש ממש רוצה לכתוב ברכה אישית, אבל המילים לא יוצאות לי מהמקלדת. ואם כבר יוצאות מילים, הן לא בקצב הלב. הלב על 200, המילים על 20. יש לי

חושבת בקול | יערית יאיר – "שירות לקוחות שלום".– "שלום, קניתי אצלכם מוצר ואני רוצה להחזיר אותו".– "אין בעיה. מתי בוצעה הרכישה?"– "אה… מזמן. תני לי לראות… בראש חודש תשרי".– "אה, תבין. עברו 14 יום מרגע הרכישה, זו בעיה, אבל אני אנסה לעזור לך. אני

חושבת בקול | יערית יאיר אומרים שהשקיעות הכי יפות בסוף העולם (עומר אדם, שם), ואף אחד לא מדבר על זריחות. אי-אז בשלהי חודש אייר, לרגל חגיגות ה-40 להיווצרי, הפתיע החצי, ונסענו לטייל בתאילנד.  עם כל החששות שהיו לי מהאירוע הזה (40 שנה. 11 שעות טיסה.

חושבת בקול | יערית יאיר בימים של שגרה הזמן הכי מנוצל שלי הוא שעות הבוקר המוקדמות. אם בהתארגנות בנחת עם הבנות או ביציאה לאימון ספורטיבי מוקדם או… בשגרה, בעבודה, בהגעה למשרד לפני הפקקים. כך או כך, זה זמן טוב למרוצת מחשבות, לעיבוד תחושות, לשאת תפילות. 

חושבת בקול | יערית יאיר כמה לא רציתי שיגיע כבר "אחרי החגים" הזה. מי צריך את השגרה הזאת, את הימים האפורים, הארוכים, המאוד דומים זה לזה. היה לי טוב, ממלא וכיפי כל תקופת חגי תשרי. בכל יום קמתי עם השאלה איזה יום היום. הפתעה כל

חושבת בקול | יערית יאיר הייתי הכי מאושרת כשהבאת לי עץ.עץ תפוח. בן 4 שנים. מזל שיש לי אוזניים – אחרת היית צריך לקפל את החיוך שלי מהכפר השכן.הייתי הכי מאושרת כשהבאת לי עץ.עץ זית. צעיר. עם פוטנציאל לדורות.מזל שהייתה שעת בוקר, וצווחות הגיל שלי לא

חושבת בקול | יערית יאיר חלמתי על מלך. אחד כזה שכולם עושים דברו ורצונו. כזה שדר בארמון הכי מפואר שיש במדינה. חלמתי משרתים, שרים, יועצים, נוגנים, מבשלים, אופים ומשקים. חלמתי אפילו מנקה שטיחים לו, למלך. חלמתי לו מנהל תחזוקה לארמון, מנהל מחסן , מנהל כספים

חושבת בקול | יערית יאיר לפני כשבועיים, בחופשה המשפחתית, יצא לי לבקר בבניין משרדים גדול. בתום הביקור, כשהידיים שלי עמוסות בשקיות, התקרבתי למעלית (אל תשפטו אותי, עליתי ברגל!) וקלטתי בזווית העין שהדלת שלה מתחילה להיסגר. רצתי לעברה מתנשפת, הכנסתי אליה את כף רגל וראיתי כף

חושבת בקול | יערית יאיר ניסיתי להכניס לטור את כל המחשבות שלי על חורבן. אין לי הרוחב והעומק לפרוס את הסיבות לחורבן, את התמורות שחלו בשנים בין חורבן בית אחד לשני. אין לי כלים לשפוט למה "בית שרוף שרפתם", ולמען האמת אין לי מה לחדש

חושבת בקול | יערית יאיר זה קורה כמעט לכולם, וזה קרה גם לנו. עם תאריך אחד דחוי לפחות, המון מיונים והלוך ושוב, היכרות קרובה עם מיט"ב, הגיע הרגע: מתגייסים.  פותחים פרק חדש בחיים, מתרגמים את האווירה, החינוך, המסרים וההשקעה של כל החיים לפרק זמן משמעותי

חושבת בקול | יערית יאיר בשבוע שעבר השתעשעה הרשת באפליקציה שמראה לנו איך ניראה בעוד 40 שנה.  האמת, יש לי חיבה יתרה לגיל השלישי. משהו בקצב שלהם, בנועם, בהבנה מה חשוב באמת על פני השטויות שאנחנו, הצעירים, רודפים אחריהן כאילו היו חשובות. משהו בקמטים החרושים,

חושבת בקול | יערית יאיר "עיקר חיות האדם היא שישחרר עצמו מכבלי עצמו". לא מצלצל לכם מוכר? לו חי הרב קוק חי בדורנו אנו, ודאי היה כותב על זה משהו בסגנון "שחרור הראי"ה". כמה אני נדרשת לשחרר את עצמי מעצמי. בכמה כבלים נפשי אזוקה. בכמה

חושבת בקול | יערית יאיר רוב הזמן אני תופסת מעצמי אדם הגיוני. לאחרונה הרגשתי קצת בסחרור. כחלק מהניסיון להבין מה עובר עליי הכנתי רשימה קטנה ממש של משפטים הגיוניים וחיפשתי שם את עצמי. לא הגיוני, אני יודעת. אבל בואו נתקדם. בכל בוקר הדבר הראשון שאדם

חושבת בקול | יערית יאיר לכל תקופה בשנה יש מאפיין: תקופת אלול מתאפיינת בריח של סמטאות צפופות וסידורים עתיקים. ריח של תה חם וקפה מהביל. עייפות מצטברת, שינה שנגמרה מוקדם מדי, בכל זאת… סליחות. תחושה של יראה וציפייה למחילה.  תקופת חגי תשרי מצידה עמוסה בריחות

חושבת בקול | יערית יאיר מוצאי שבת, 11 בלילה, ואני לא מצליחה לכתוב. אחרי 6 ק"מ של הליצה (הליכה משולבת בריצה, צריך לשמור על הברכיים) לא יוצאת לי שום מחשבה בקול. אני מוצפת מחשבות על גודל התקופה שלפנינו, על גודל החופשה של ילדינו, איך מדהים