"אני דואג לבת שלי. היא נעלמה לפני כמה חודשים. אני לא יודע אם הבת שלי חיה או מתה". היא יצאה מההוסטל לחופשה ומאז לא חזרה. התמונה שלה הופצה ברשתות החברתיות, והמשטרה ביקשה את עזרת הציבור למצוא אותה. נערה בסיכון גבוה, ילדה שמסכנת את עצמה. צו של

היא בת 12, הגיעה לגיל מצוות. אני זוכרת אותה בת שלוש, כשהוצאנו אותה מהכפר עם אימא שלה ואחיה הגדול. היא לא דיברה הרבה, קצת ערבית וקצת עברית. ילדה שקטה, צמודה מאוד לאימא שלה. לקח לה זמן להיפתח לאחרים. הם שהו אצלנו בדירת החירום תקופה ארוכה. אהבנו

 כשהייתה בכיתה ו' נבחנה כל הכיתה לאולפנה, והיא הייתה היחידה מהכיתה שלה שלא התקבלה. היא הייתה תלמידה טובה וחברותית מאוד, ולא נראתה סיבה שלא לקבל אותה. ההורים הפגועים ניסו לדבר, להשפיע, אך לא היה עם מי לדבר. היא למדה באולפנה אחרת והייתה תלמידה מצטיינת. עשתה

"אף אחד לא מבין אותי. לא בבית, לא באולפנה, ולא החברות. הכול סוגר עליי. רק בעבודה הערבים כאן מתייחסים אליי כמו אל מלכה. אבל אל תדאגי, אני לא תמימה. אני יודעת מה הם רוצים. גם אם אני מורדת, עדיין יש לי קו אדום. השבוע הציע

היא עלתה לארץ כשהייתה נערה. לבד, ללא משפחתה. היא למדה בפנימייה והייתה עצמאית מאוד. אחרי השירות הלאומי החלה ללמוד במכללה. היא שכרה דירה עם חברות, ואחר הצוהריים עבדה.במקום העבודה היא הכירה אותו, ונוצר ביניהם קשר טוב. בהתחלה הפריע לה שהוא ערבי, אחר כך היא פשוט

היא הגיעה אליי בוכה, מתחננת לעזרה, וכך סיפרה: "עבדתי בבית מלון, ושם נוצר קשר חברי עם אחד העובדים הערבים. הייתי עיוורת, לא ראיתי כלום. הייתי אחרי שנתיים של שירות לאומי, הרגשתי חופשייה. בלי מסגרת, בלי תמיכה. חסכתי כסף לפסיכומטרי ועבדתי הרבה. ניסיתי להצליח בעבודה, שיוסיפו

“הבת של הודיה יוצאת עם ערבי" – זו הודעה שלא האמנתי שקראתי. לא העליתי בדעתי שזה יכול לקרות. הכרתי אותה והכרתי את המשפחה. לא יכול להיות. סירבתי להאמין. זו ילדה טובה ממשפחה טובה, למדה באולפנה מצוינת, בת טובה וערכית, הדריכה בסניף, הצהירה שהיא דתייה ועשתה שירות

ענת גופשטיין, פסיכותרפיסטית ומנחת הורים "את נראית לי מוכרת", אמרה לי מישהי שפגשתי באירוע. "היא מלהב"ה", ענתה לה מישהי. "זו יד ה', אין מקרה בעולם. אני חייבת לדבר איתך". "אני כמה לילות לא ישנה. ביקשתי מה' שייתן לי סימן. הבן שלי, ילד צדיק, בחור ישיבה,

כל הורה שואף שילדיו ילכו בדרכיו ויאמצו את הערכים שנתן להם, אולם כל ילד בוחר את דרכו. בדרך כלל הדרך שלו קרובה לדרך של הוריו. הוא מסנן ולוקח את מה שמתאים לו והופך לאדם עצמאי. בגיל הבגרות הילד נפרד מהוריו כדי למצוא את עצמו, ותהליך

"הבן שלי חוגג בר מצווה, תוכלו לעזור לי לעשות לו חגיגה, לקנות לו תפילין?" "בעזרת ה' נשתדל. נעשה מה שאפשר".ההודעה הזאת ריגשה אותי בטירוף. זה לא סתם בר מצווה של כל ילד יהודי, זה ילד שלפני עשר שנים הוצאנו מהכפר עם אימו. היא הייתה בדירת

היא אם חד-הורית למשפחה ברוכת ילדים. אחרי הגירושין הייתה חלשה כל כך, רצתה זוגיות. היה לה קשה להיות לבד. כשחבר לעבודה פרגן לה זה עשה לה טוב. היה לה קשה עם זה שהוא לא יהודי. היא שמרה את הקשר הזה בסוד. החברות לעבודה הרגישו, היא

"אבא, תגיד איתי שמע ישראל כדי שלא יהיו לי חלומות רעים". "אסור לך להגיד דבר כזה, את מוסלמית". "אימא אמרה שאני גם מוסלמית וגם יהודייה"."אי אפשר להיות חצי, אני מוסלמי, ואת מוסלמית". היא לא מתווכחת, היא מבינה שאסור לה. הילדה הזאת רק בת 6, ועומס כבד מונח על

מאז שמלאו לה 12 היא ברחובות. מסכנת את עצמה. היא לא לומדת, ילדה עצמאית. אימא שלה לא גידלה אותה, היא גדלה עם אביה אצל סבא וסבתא. כל כך הרבה דמויות היו סביבה. ילדה, אבל עצמאית. עצמאית מדי לגילה. הייתה מסתובבת ברחובות, מגיעה הביתה בשעות מאוחרות

כשהתחילה בת-אל את השירות הלאומי לא היו לאימא שלה חששות. היא לא שיערה שהשירות יהרוס אותה. בכל זאת מדובר בבת אולפנה, ילדה ערכית, אחראית, מדריכה בסניף. אבל שירות לאומי בבית חולים הוא סיפור מורכב, וגם בנות טובות נופלות. בת-אל באה עם הרבה מוטיבציה לשרת, לתרום, לתת

היא הייתה בת 30 כשהכירה אותו. אם חד-הורית שניסתה לשרוד. היא הרגישה בודדה, והוא הרעיף עליה תשומת לב, אהבה וכסף רב שהייתה זקוקה לו. היא לא חשבה על ההבדלים ביניהם, בין שתי דתות, בין שתי תרבויות. היא עברה לגור איתו עם ילדיה, התנתקה מהמשפחה ומהחברים, לא

גלית פופוק, בת להורים מצפון הארץ, הכירה ערבי, התאסלמה והתחתנה איתו, ונולדו להם שישה ילדים. לאחר שנתיים של נישואים הם עברו להתגורר עם ילדיהם בעזה, בשכונת בית להייא. המעבר לעזה שינה את חייה של גלית מן הקצה אל הקצה: חייה של יהודייה בעזה שבשלטון חמאס

"אני מאחלת לכם שהדמעות האלה יהפכו לדמעות של שמחה, ועוד נרקוד בחתונה שלה", אמרתי להורים של הנערה שהגיע לדירה של להב"ה. ההורים, מלאי עצב, התקשו לראות נקודה של אור מעבר להררי החושך. "קשה להאמין", אמרו, "אבל נמשיך ונתפלל עליה שזכות אבות תעמוד לה. אנחנו מבינים

את יעל הכרתי לפני חודשים מספר כאשר פנתה אלינו ללהב"ה. יעל צעירה טובה וערכית. באמת הופתעתי שנערה כמוה יוצאת עם גוי. יעל למדה באולפנה מצוינת ועשתה שירות לאומי בארגון שמקרב יהודים רחוקים. היא באה אליי עם הוריה. ההורים בוכים, כואבים ובעיקר מתקשים להאמין. ילדה כזו