״נניף שוב את הדגל על גג אותה מצודה כשנחזור״

״שאל אותי חבר הכנסת טור פז למה אני לובש צעיף כתום. אני לובש צעיף כתום כי לפני 17 שנים וחצי היה אסור להכניס צעיף, צמיד או אפילו עגיל כתום לכנסת. העוזר הפרלמנטרי של חברת הכנסת נעמי בלומנטל לא הוכנס לכנסת כי היה לו שיער כתום.
באנו לתקן את העוול ההיסטורי ולסגור מעגל. שמעתי פה סיפורים על העניין הביטחוני ואני רוצה להשיב להם: גם הרוצח הנאלח של הלל ויגל הי״ד, יחד עם מרבית המחבלים בשנה האחרונה, יצאו מהמרחב הזה בין ג׳נין לשכם. אנחנו למדים מכך שתמיד איפה שאין התיישבות יש טרור. רוב הפיגועים בשנה האחרונה יצאו בין שכם לג׳נין מהמקומות שבהם נעקרו היישובים.
זה התחיל בהסכם וואי, שהנסיגה שהביא אפשרה להוציא מצפון השומרון מחבלים מתאבדים לערי המרכז והשפלה ולפיגועי ירי בכבישים בצפון השומרון, והמשיך אחרי הגירוש בתשתית טרור. ההבדל הוא שבגוש קטיף יש גבול, ועכשיו נוצר עוטף עזה כי יורים משם טילים על הדרום. בצפון השומרון אין גבול ואין עוטף שומרון, וזה בגלל שצה״ל נשאר שם.
יש הרבה חברי כנסת שהצביעו בעד לגרש אותי מהבית, ואני מבין מה הם חשבו לעצמם אז על גוש קטיף, למרות שכולם יודעים היום שזו הייתה טעות נוראה. אבל בצפון השומרון, שהשטח שלו נשאר שטח סי, שאלתי כל כך הרבה חברי כנסת שהצביעו בעד לגרש אותי – למה גירשתם אותי משא-נור? לא היה בן אדם אחד שידע לתת לי תשובה אינטליגנטית. היה חבר כנסת אחד מהמפלגה שהובילה את הגירוש שאפילו שאל אותי בתגובה: איפה זה גוש קטיף? בשומרון?
חוק ההתנתקות בצפון השומרון נאכף בצורה גזענית רק כלפי אזרחי ישראל היהודים. אזרחים ערבים ישראלים עוברים על החוק, אין נגדם כתבי אישום, והמחסומים המרושעים שהקימו אחרי רצח יהודה דימנטמן – ערבים ישראליים עוברים אותם והחיילים המסכנים, בפקודה, לא נותנים להם להעביר אזרחים יהודים ישראליים.
עמיחי מרחביה ז״ל
שלא ידברו איתנו על אי חוקיות. היום אנחנו רואים גורמים רבים בשמאל שיוצאים בקריאות לסרבנות ולהשתמטות. זכיתי לפגוש בשא-נור לפני הגירוש את סגן עמיחי מרחביה הי״ד, לפני שהתגייס.
הוא היה עלם חמודות והגיע הרבה לשא-נור, כי הוא וחבריו עשו ספר מחקר על ההיסטוריה של צפון השומרון, על עין גנים – העיר היהודית העתיקה שהייתה היכן שהיום העיר ג׳נין. הוא התגייס והיה קצין ביחידה מובחרת. בתור קצין הוא שלח מכתב לרמטכ״ל דן חלוץ וכתב לו, בלי להצהיר על השתמטות, שהחלטת הגירוש עברה בצורה לא מוסרית ולא דמוקרטית ושאין לו אמון בצדק ובמוסר שעמד מאחורי הפקודה. הוא לא סירב פקודה, הוא לא השתמט, אבל הרמטכ״ל הדיח אותו. הוא הצליח לחזור ליחידה במאמצים מרובים אחרי חצי שנה, ונפל מות גיבורים כקצין במלחמת לבנון השנייה.
שלא ידברו איתנו על אי חוקיות. אני זוכר את הנערות בנות ה-14 שחסמו כבישים כדי שלא יגרשו אותנו מהבית שלנו, הן ישבו במעצר עד תום ההליכים, לא ניתן להן להשתחרר לעשות מבחן בגרות, היום אלו שחוסמים כבישים הם גיבורי תרבות.
הרב נסימי, יהודי מבוגר תלמיד חכם, חסם כביש בצומת שילת בצורה לא אלימה וישב בכלא שלושה חודשים. היום חוסמים את נתב״ג. היה אדם לפני הגירוש שרק תכנן לחסום מתקן של חברת החשמל והוא ישב בכלא עד תום כל ההליכים – רק על עצם תכנון החסימה.
יש פה תיקון ממלכתי של מדינת ישראל שאתה זוכה להוביל. תיקון של חטא המאיסה בארץ ישראל, תיקון של פשע הנעשה נגדנו – משפחות שגורשו לחינם מביתן כי המקום הרי נשאר שטח C, ותיקון לאיוולת הביטחונית שייצרה את גל הטרור בצפון השומרון שמגיע לכל הארץ.
לא להתקפל. זהו תיקון פשע היסטורי ואנחנו נתקן אותו – בדיוק כמו שהם אמרו אז: ברגישות ובנחישות.
שולי הר מלך הי״ד
חברת הכנסת לימור סון-הר מלך, שכנתי היקרה בשכונת מגורשי חומש ושא-נור ביישוב שבי שומרון, עלתה עם שולי הר מלך אחרי חתונתם לחומש.
לאחר גל הפיגועים, אחרי שדני יהודה, בוריס קורובר ואיליה קירביץ נרצחו תוך עשרה ימים בדרך לחומש – דני נרצח בכניסה לבורקא על-ידי ׳אנשי השלום׳ מבורקא. מייד אחרי זה, שולי ולימור עלו לחומש יחד עם יעל וניתאי שילה כדי לחזק את המקום הזה. אנחנו קבוצה שעלתה לשא-נור. אריאל פרל ואני, עוד היינו רווקים, ופעלנו בכל כוחנו להביא משפחות לשא-נור.
יום שישי, ר״ח אלול ה׳תשס״ג 2003, השעה 12:20 בצהריים. שולי ואני דיברנו בטלפון כמו שהיינו מדברים בערך עשר פעמים בכל יום, איך להביא עוד משפחות לחומש ושא-נור. שולי דיבר על שלושה דברים בשיחה: על המשפחה החמישית שהגיעה לגרעין של המשפחות שהצטרפו כדי לחזק את היישוב אחרי גל הטרור, על הישיבה בחומש – איך להחזיק אותה כי לא היה לנו כסף, הישיבה החקלאית שהוקמה ואחר כך נקראה על שמו (כיום היא באשתמוע בהר חברון), ועל הרעיון של מנורה חזני מחומש לקיים מסע רבנים, לבוא לחזק. ואז שולי אמר לי ׳אין לי קליטה אני לא שומע אותך׳, ונעלם.
׳באותם רגעים בדיוק עמדו מחבלים על הכביש וירו בלימור ובשולי. שולי קפץ על לימור כדי להגן עליה. לקחו אותה לבית החולים ושם היא ילדה את שרה. הדם של הרצח של שולי התערב בדם של הלידה של לימור. כשהיא פצועה קשה, כואבת פיזית, לאחר שאיבדה את בעלה, כשהיא עם שני יתומים, לימור חזרה לחומש במסירות נפש, בתנאים ביטחוניים קשים.
לא אשכח את ליל השבת מייד אחרי הרצח, כשלימור עוד הייתה בבית החולים. באנו כל החבר׳ה משאנור וחומש להיות איתם, ובבית הכנסת – חומש היה יישוב לא דתי, היו גם משפחות דתיות – בבית הכנסת מגיע החתן של בוריס קורובר הי״ד ואומר לי משפט שירדוף אותי כל חיי – ׳שוב מלאך המוות חוזר להלך בינינו׳. ואנחנו ניצחנו את מלאך המוות והבאנו משפחות. היישובים חזרו לפרוח, עם גנים, עם מעונות, עם מטיילים שהגיעו, ואז קיבלנו את הסכין מאחינו. אנחנו לא התייאשנו.
סיפרתי בדיון הקודם, שעמדנו על הגג של המצודה בשא-נור ותלשו אותנו. אנחנו נשבענו אחרי הקריעה שעשינו בבגד, לפני שגררו אותנו בכוח, נשבענו שכל עוד נשמה באפנו, נעשה הכול כדי לחזור ולתקן את העוול הזה. וזה מה שאנחנו עושים היום, מה שמדינת ישראל מתחילה לעשות היום.
הדגל
על גג המצודה בשא-נור היה מונף דגל ישראל באופן קבוע. ביום הגירוש בני עזר, יו״ר הוועד, הביא דגל מקומט, ישן, עתיק, שאביו ז״ל הביא לו. אביו היה ההגאי של אוניית המעפילים ׳חביבה רייך׳ והוא הביא את דגל ישראל שהונף עליה. הדגל הזה הונף על המצודה, ואנחנו נניף ביחד שוב את הדגל על גג אותה מצודה כשנחזור. החוק הזה לא מביא לנו את זה, אני לא נאיבי. אבל אנחנו נמשיך לתקן.
בכל העולם לעגו לתבוסתנות שלנו, הספידו אותנו, וגם בשמאל הקיצוני, האחים שלנו, הספידו את ההתיישבות, דיברו על התכנסות, גם ראש הממשלה אולמרט. היו 200,000 מתיישבים, היום יש יותר מחצי מיליון, ואנחנו נחזור ונבנה את היישובים מחדש.
לגוש קטיף לצערי הרב אי אפשר לחזור עכשיו, אבל בגלל ההפקרות הביטחונית שהביאה לטילים על כל המדינה, בסוף יצטרכו להיכנס לשם בחזרה, ואז נבנה את היישובים. החוק הזה לא מביא את המענה לזה, לצערי הרב, כי כרגע זה לא בשליטתנו. החוק הזה נועד לתקן את העוול הזה בצפון השומרון ולו במעט, של האיסור הגזעני על יהודים בלבד להיכנס ליישובים שלנו, ליישובים שלנו בצפון השומרון.
גרתי בשא-נור באדמות מדינה, לימור הר מלך גרה בחומש באדמות מדינה, ולא נעביר את הנושא לדבר אחר. אנחנו מתקנים עוול נוראי ופשע נוראי כלפי ארץ ישראל וכלפי עם ישראל – ברגישות ובנחישות. כי סוף הצדק להגיע גם אם יתמהמה.
ההצהרה
אני, יוסי דגן משא-נור, מתייצב כאן: כמגורש משא-נור וכראש המועצה האזורית שומרון, במעמד ההיסטורי הזה של ההצבעה על הקריאה הראשונה לתיקון הפשע והעוול הזה. אנחנו נתקן את העוול הזה.
אני מסכם את הדברים בדברי הנבואה של יחזקאל, חזון העצמות היבשות. זו התשובה. אני מתייצב כאן ואומר, כלפי הקב״ה, כלפי עם ישראל, וגם כלפי אלה שבשנאה גדולה עשו את מה שעשו. אנחנו ניצחנו. עם ישראל ינצח.
׳הָיְתָה עָלַי יַד ה׳ וַיּוֹצִאֵנִי בְרוּחַ ה׳ וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה וְהִיא מְלֵאָה עֲצָמוֹת. וְהֶעֱבִירַנִי עֲלֵיהֶם סָבִיב סָבִיב וְהִנֵּה רַבּוֹת מְאֹד עַל פְּנֵי הַבִּקְעָה וְהִנֵּה יְבֵשׁוֹת מְאֹד. וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה וָאֹמַר ה׳ א-לוקים אַתָּה יָדָעְתָּ. וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנָּבֵא עַל הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת שִׁמְעוּ דְּבַר ה׳. כֹּה אָמַר ה׳ א-לוקים לָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה הִנֵּה אֲנִי מֵבִיא בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם. וְנָתַתִּי עֲלֵיכֶם גִּדִים וְהַעֲלֵתִי עֲלֵיכֶם בָּשָׂר וְקָרַמְתִּי עֲלֵיכֶם עוֹר וְנָתַתִּי בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה׳. וְנִבֵּאתִי כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי וַיְהִי קוֹל כְּהִנָּבְאִי וְהִנֵּה רַעַשׁ וַתִּקְרְבוּ עֲצָמוֹת עֶצֶם אֶל עַצְמוֹ. וְרָאִיתִי וְהִנֵּה עֲלֵיהֶם גִּדִים וּבָשָׂר עָלָה וַיִּקְרַם עֲלֵיהֶם עוֹר מִלְמָעְלָה וְרוּחַ אֵין בָּהֶם. וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנָּבֵא אֶל הָרוּחַ הִנָּבֵא בֶן אָדָם וְאָמַרְתָּ אֶל הָרוּחַ כֹּה אָמַר ה׳ אלוקים מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ וּפְחִי בַּהֲרוּגִים הָאֵלֶּה וְיִחְיוּ. וְהִנַּבֵּאתִי כַּאֲשֶׁר צִוָּנִי וַתָּבוֹא בָהֶם הָרוּחַ וַיִּחְיוּ וַיַּעַמְדוּ עַל רַגְלֵיהֶם חַיִל גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד׳…״. ■