פעם, כשהמשוררת זלדה כתבה על מי שהפך לימים להיות בעלה, חיים, היא סיפרה עליו כך: ״בינתיים פגשתי בבית הכרם, הלא סיפרתי לך… אחד רֵע. אמנם

“יואו, ישבתי על סקירת הספרות עכשיו שלוש שעות, את לא מבינה”, אני אומרת לחברה שמגישה איתי את הסמינריון (בשעה טובה!), ואז תופסת את עצמי: למה

עובר אורח מותש וצמא הלך בדרך. הלוואי והייתי יכול להסתתר קצת מהחום הנורא, חשב לעצמו. מיד ראה עץ גדול וצלו מרובה וישב תחתיו לנוח. כל