לא צריכה, רוצה

אביטל אהרון למברגר

  תמיד אהבתי מסיבות הפתעה. עד כדי כך שבאחת השנים ביסודי אמרתי לחברה טובה שלי שתארגן לי מסיבת הפתעה ונעשה כאילו אני לא יודעת. עד היום אין לאף אחת מהכיתה מושג שידעתי על המסיבה. אבל יש גיל מסוים שבו מגיע יום ההולדת, ובמקום להתעסק בלארגן לעצמנו מסיבות הפתעה אנחנו מתחילים להסתכל על השנה שעברה ולתהות על הדברים שהצלחנו להשיג עד עכשיו ועל אלו שעדיין לא. 
העולם מתחלק לשני סוגי אנשים: למי שיחפשו כל תירוץ אפשרי כדי לדחוף את נושא יום ההולדת הקרב שלהם בכל שיחה אפשרית, ולמי שכשתשאל אותם באיזה תאריך הם נולדו יגידו לך "וואלה האמת? לא זוכר". 


השבוע אחגוג 26 שנות חיים בכדור הארץ. 26. כשאתה מתחת לגיל 20 ומישהו שואל אותך בן כמה אתה, אתה רוצה שהוא ייתן לך מספר מ-20 ומעלה. כשאתה עובר את גיל 20 אתה רוצה שהוא ייתן לך מספר מ-20 ומטה. יש אומרים שגיל הוא רק מספר, ובכל זאת יש איזה הסכם חברתי לא כתוב בנוגע לכל הדברים שאמורים להשיג במהלך שנות ה-20. כמובן, יש שוני בין חברה אחת לאחרת, אבל בהכללה אפשר לומר שיש ציפייה שבמהלך שנות ה-20 נצליח להשיג כרטיס מכובד באתר של שליש גן עדן שיכיל כמה תכונות רציניות שעמלנו להשיג, מקצוע יפה ומכניס (או לפחות כיוון טוב למשהו שאנחנו מתכננים לעסוק בו) ואיזו זיקה לתחום מלא אידיאלים כמו הצלת חתולי רחוב אבודים (גם קצת טיפוח חיצוני לא יזיק).
זה כמובן אם אנחנו בני 21 שעוד לא הספיקו להפוך להורים לשלושה. החברה שבה אנו חיים מגדירה לנו חוקים לא כתובים, והם מכניסים אותנו למרוץ סביב השגת דברים שלא בהכרח יהפכו אותנו למאושרים. ככה ההחלטות החשובות ביותר בחיינו מוכרעות על ידי גורם חיצוני, בין שמדובר ברצון של ההורים לראות אותנו הופכים למנתחי מוח ובין שמדובר בחבר הכי טוב שלנו שכבר סידר לעצמו בית עם מרפסת לים וזאטוט שכבר למד להגיד "לא בא לי".
אני לא אומרת שזה פשוט. ממש לא פשוט לקום בבוקר ולשאול את עצמי: "תגידי, מה את באמת רוצה? מה יעשה אותך מאושרת?" זה אפילו קצת מצחיק. הבעיה היא שכשאנחנו לא עושים את זה אנחנו בעצם חיים חיים של מישהו אחר ולא את החיים שלנו. לא את החיים שהיינו רוצים לתת לעצמנו.
מה יקרה אם בגיל 26 אשאל את עצמי: "תגידי, מה עושה אותך מאושרת? אבל מה באמת עושה אותך מאושרת?" ואתן לעצמי תשובות בלי לצחוק עליהן? בלי להגיד "אוי, שטויות. זה לא באמת פרקטי"?
מה אם במקום זה אגיד לעצמי: "הבנתי אותך. או-קיי, בואי נראה איך מגיעים לזה"? מה אם נחיה חיים מאושרים?

כתבות נוספות של אביטל אהרון למברגר: