כחה של תפילה

הבן שלי ראה אדם המוכר בלוני הליום. הוא הצביע לכיוונו ואמר: ‘אבא אני רוצה את הבלון הגדול של פו הדב’. ‘חמוד, אין מצב שאנחנו הולכים עם בלון הליום גדול של פו הדוב לכותל המערבי, שנחזור מהכותל אקנה לך את הבלון’, אמרתי. המשכנו בהליכתנו לכותל המערבי ולאורך כל הדרך בני בכה. ממש הייתי צריך להרים אותו על הידיים עד שהגענו לכותל המערבי.
הגענו לכותל, החבר הדתי הלך להתפלל במניין, ואני ניגשתי עם בני לכיוון הכותל. אמרתי לבן שלי שזה מקום מאוד קדוש לעם היהודי והוא יכול להתפלל על מה שהוא רוצה. בני ניגש אל הכותל נישען עליו בידיו והתפלל מכל הלב. לאחר שסיימנו את תפילתנו האישית, ניגשתי לחברי ואמרתי לו שנחכה לו בקצה רחבת הכותל על המעקה עד שהוא יסיים את תפילתו.
הסתכלתי יחד עם בני על אלפי האנשים שהסתובבו ברחבת הכותל. פתאום, מתוך ההמון, ניגש אלינו איש בעל זקן גדול ופנה אל הבן שלי. ביד שלו הוא החזיק חוט, ובקצה החוט היה בלון הליום של פו הדוב. הוא הגיע לבן שלי, נתן לו את החוט של הבלון ביד. הוא לא אמר מילה, הסתובב לאחור ונכנס לתוך ההמון”.
אנחנו צריכים לדעת שמצד אחד בורא עולם לא עובד אצלנו. איננו יכולים לעמוד עם סטופר מזמן שאנחנו מסיימים את תפילותינו בכל נושא, ולבדוק האם בורא עולם קיבל אותן או לא. אבל מהצד השני אנחנו צריכים לדעת שכן, תפילות עובדות בשמיים! ולא מעט פעמים ראיתי ממש בעיניי כיצד התפילות השפיעו ושינו את המציאות. במיוחד אם מתפללים על מישהו שלא מכירים…
ואסיים בסיפור נוסף שסיפרה חברה קרובה שלנו:
לפני כמה שנים התקבלה בשורה קשה. בליבו של האחיין המתוק שלה בן חצי שנה שגר בירושלים נתגלה חור בלב, חור שממש מסכן את חייו. הוריו המסכנים לא ידעו מהיכן נחתה עליהם המכה הזאת.
לאחר התייעצות מהירה, החליטו הרופאים שצריך לנתח את התינוק כמה שיותר מהר. הניתוח נקבע למחרת בבוקר. המשפחה לא ידעה את נפשה מרוב דאגה.
חברתנו שהיא פעלתנית מטבעה, החליטה שהיא הולכת עם התפילות לרפואתו כמה שיותר רחוק. היא פרסמה את הסיפור במייל היישובי, בפייסבוק וביקשה להפיץ תפילות לרפואתו בכל הפלטפורמות האפשריות כדי שעוד אנשים יקראו ספרי תהילים לרפואתו של התינוק.
משעות הצהרים שבהם היא הפיצה את ההודעה עד השעות הקטנות של הלילה היא הייתה עסוקה בלהתייחס למיילים הרבים שנשלחו אליה, ולמסרונים. הטלפונים שלה לא הפסיקו לצלצל, היא הרגישה כמו קמבצי”ת בחדר מלחמה. מלחמה לרפואתו של אחיינה.
והנה מודיעים לה על עוד ספר תהילים שסיימו לרפואתו ועוד אחד. למעלה מ-300 ספרי תהילים נאמרו לרפואתו, כולל יהודים וקהילות מכל רחבי העולם.
בשעות הקטנות של הלילה כשמבול הפניות נרגע יחסית, היא אמרה לבעלה: “לאיזה דבר הכנסתי את עצמי, אם הייתי יודעת את זה, אני לא בטוחה שהייתי נכנסת לזה. עכשיו אנחנו כבר אחרי ונראה שזו הפעם האחרונה שאני עושה משהו כזה”.
בשעות הבוקר המוקדמות הכניסו את האחיין לחדר הניתוח בבית חולים “הדסה עין-כרם”, ההורים ישבו בחדר ההמתנה במתח רב מלאי חרדה וצפייה. לאחר דקות מספר יצא אליהם המנתח הראשי ואמר: “דבר כזה לא ראיתי מימיי. הילד שלכם לא יעבור ניתוח, החור בלב הילד נסגר. אני לא אדם דתי, יותר מדויק לומר שאני ההפך מאדם דתי, אבל נראה שמישהו התפלל על הילד הזה”.
ההורים הסתכלו אחד על השני ואמרו “כן, הרבה אנשים מעם ישראל התפללו על הילד הזה”.
האב התקשר לגיסתו (חברתנו) שחוללה את כל “מבצע התהילים”, הודה לה וסיפר לה את מה שהרופא אמר. הגיסה בכתה מהתרגשות. אבי התינוק הוסיף ואמר לה שהוא מבקש ממנה רק עוד משהו אחד קטן: אם היא תשמע על עוד ילד חולה שהיא תעשה את המבצע הזה לפחות עוד פעם אחת.
היא צחקה בליבה ואמרה לו “וודאי, אין בעיה בכלל, קטן עלי”.