אבי רט

יעלי אליה מדי

אבי רט

נולדתי ב 1959- תשי”ט ברחובות, ב’שיכון מזרחי’ שהיה בו פסיפס אנושי מרתק של עדות שונות- תימנים, מרוקאים ואשכנזים ניצולי שואה, בעלי בתים, אנשים ישרים וקשי יום, אנשי תורה ועבודה שעבדו קשה לפרנסתם, ועשו הכל למען חינוך ילדיהם. אני בן הזקונים להורים ששניהם עברו באופן הקשה ביותר את כל מאורעות השואה ואיבדו את כל בני משפחתם. 

זכיתי לתקופת ילדות של הרבה פרדסים, תפוזים ,פומלות וטבע מסביב, הרבה פשטות, צניעות, אמונה תמימה, אהבת אדם ונתינה. ילדות של טרום טלויזיה, טלפון ומחשב, עם מכולת שכונתית שמוכרים בה חצי לחם, עם כדורגל מסמרטוטים, מכבי שעריים, גוגואים מגרעיני משמש, ג’ולות מחרסינה, שתי קופסאות ‘לבן’ וחוט ביניהן- ששימשו כ’טלפון’, כובע ברט , קלמר מעץ, עיפרון מחודד, הרבה אופניים והרבה חורים תפורים בגרביים. וכמו בגדים ודברים אחרים שעברו ב’ירושה’, גם ילקוט יד שניה שקיבלנו מהבן דוד.

את תקופת הנערות מבר המצווה עד הגיוס העברתי בבני ברק של שנות השבעים, בשנים סוערות של גיל נעורים קסום, עם הרבה בני עקיבא, חברי נפש, מסעות מחנות וזכרונות .

ישיבת ההסדר

את השלב השלישי של ישיבת ההסדר והשירות הצבאי עשיתי בישיבת הכותל בה נחשפתי בפעם הראשונה לעוצמה של תורה ולדמויות הוד של גדולי תורה אמיתיים הרב הדרי זצ”ל, הרב פריימן זצ”ל ויבדלו לחיים טובים, ר’ אביגדור נבנצאל והרב יעקב כץ.

השירות הצבאי

את השירות הצבאי עשיתי בסוף שנות השבעים כשיריונר בסיני, וכמפקד טנק.

הייתי בן 8 במלחמת ששת הימים בה חפרנו שוחות בחצר, ובן 14 במלחמת יום כיפור עם האזעקות והקורבנות, ובן 22 כבר השתתפתי בעצמי בקרבות בלבנון. אלו נקודות הציון, וה D.N.A  שלי

מכון שי

את מכון ש”י הקמתי באוניברסיטת בר אילן לאחר שחזרתי מלבנון ב 1982. חשתי שעליי לעשות משהו משמעותי להמשכת דרכם של חבריי הנופלים. לא היה סביר בעיני שאנחנו מוכנים למות אחד למען השני ולא מסוגלים לחיות אחד עם השני. למדתי עבודה סוציאלית כדי שיהיו לי כלים מקצועיים לעזור לאנשים, ובמקביל הקמתי את מכון ש”י ועמדתי בראשו כ 30 שנה. עיקר פעילותו הייתה פעילות חינוכית לקרוב לבבות, לחיבור בין אנשים, ללימוד משותף, ולחיזוק הזהות והקשר למורשת ולערכי היהדות.

חינוך

היכולת לגעת באנשים, ללמד, להדריך, להעצים, לחבר, לרומם ולחזק הפעימה אותי. זה התחיל כמדריך בבני עקיבא שם חשתי כמה יכולת השפעה יכולה להיות למדריך בעיצוב הנוער, ולאחר השירות הצבאי שימשתי כר”מ בישיבה תיכונית אדרת בת ים, שם למדתי את יסודות המורכבות החינוכית והפוטנציאל שיש בה. גם במשך השנים הרבות בהן הגשתי תוכניות ברדיו ובטלויזיה המשכתי להרגיש כמחנך בכיתה- אלא במקום שיהיו לי 40 תלמידים, יש לי 40,000. המספר השתנה אבל המהות של המחנך לא השתנתה. 

השואה

גדלתי מוקף בשואה. הוריי שעברו את כל זוועות השואה, אבא ז”ל שהיה עשר שנים ! במחנות שונים, ואימא ז”ל שברחה מאושוויץ בדקה ה 90. השואה נכחה בבית, בשכונה, במשפחה המורחבת, בתמונות המעטות ובשמות שניתנו לנו הילדים. בשלב די מוקדם של חיי היה ברור לי שהנושא הזה יהיה משמעותי מאד בחיי. ואכן גם בלימודים האקדמאיים, ועם תחילת המסעות לפולין, נטלתי חלק משמעותי בצוותי ההדרכה של מצעדי החיים ובהדרכת מסעות רבים לפולין של בני נוער , סטודנטים ומבוגרים, במשך 30 שנה, וכן הרצאות בנושא השואה במוסדות רבים בכל בכל העולם. פעלתי כדור שני ,מתוך תחושת שליחות ומחויבות מוסרית לניצולים והשורדים, להמשיך ולספר את סיפורם.

הרצאות ושיעורים בארץ ובעולם.

זכות גדולה באמת נפלה לידי, להגיע במשך עשרות השנים האחרונות למוסדות אקדמאיים וציבוריים רבים בעולם, וכמעט לכל הקהילות היהודיות בעולם, ללמוד וללמד, להכיר מקרוב, להרצות ולהדריך, לייעץ ולחזק. בכך נפתחו עיני לראות את העולם היהודי הגדול על כל גווניו, עדותיו וסגנונותיו, את מנגוני החיים וההישרדות היהודיים , ואת עוצמתו של נצח ישראל ומסורת העם היהודי.

תקשורת

חלק משמעותי מהקשר שלי לעולם התקשורת נזקף לזכותו של הרב משה צבי נריה זצ”ל, שבכמה שיחות שלי איתו עודד אותי להיכנס אל העולם הזה, ולנסות להשפיע מתוכו, וכך לחבר חינוך ותקשורת.

הרומן שלי עם עולם התקשורת התחיל עוד בילדותי עם כתיבות מזדמנות ל’מעריב לנוער’, והמשיך בשנות השמונים בקול ישראל בהגשת תוכניות ברשת א’ של אז. עם הקמת ערוץ שבע שמחתי להצטרף לחבורה הנפלאה שהקימה את הערוץ, ובמשך שנים רבות שידרתי פינות ותוכניות רבות בנושאים שונים. בשנות התשעים הוזמנתי להגיש ולהנחות את התוכנית ‘מבראשית’ על פרשת השבוע בערוץ הראשון 

בטלויזיה, ובמשך עשרים שנה מדי שבוע, העברנו לצופים את טעמה של הפרשה. עם הקמת ערוץ ‘תכלת’ התמניתי להיות העורך הראשי של הערוץ בשלבי ההיגוי וההקמה, עד שאורי אורבך ז”ל החליף אותי. במקביל לעשייה הרדיופונית והטלויזיונית הזו, כתבתי במשך שנים רבות טורים קבועים בעיתונות הדתית- הצופה, ומקור ראשון, וכן טור קבוע ב ynet, בעלון ‘שבתון’ ובעלונים נוספים. עם סגירת רשות השידור והקמת ערוץ ‘כאן’ , התמניתי להיות חבר מועצת התאגיד, וחבר בועדות התוכן, האתיקה והמורשת, זאת עשיתי במשך שנתיים של הקמת הערוץ עד פרישתי מהמועצה.

*מלחמת לבנון הראשונה-שלום הגליל- הקרב בסולטן יעקב

במובנים רבים ניתן לומר שנולדתי פעמיים. פעם אחת ב 1959 ברחובות, ופעם שניה ב 1982 כשיצאתי ב”ה בריא ושלם מהטנק בלבנון, לאחר אחד מהקרבות הקשים ביותר בתולדות צה”ל- קרב סולטן יעקב. מי שזכה לצאת חי מהטנק – לא חזר להיות אותו בן אדם כפי שהיה לפני. עבורי ,קבלת החיים במתנה מעבר לזה שהיא משמחת, היא בעיקר מחייבת מאד- להצדיק בחיי את קבלת החיים, ולתת להם משמעות וייעוד.

ספרים.

כביטוי הסלנג- תולעת ספרים. עוד ברחובות הייתה הספרנית מתחננת שאלך הביתה כי צריך כבר לסגור את הספריה. ב”ה לימים זכיתי ביחד עם סמדר שיר והודיה בונן לכתוב שלושה ספרי ילדים ונוער- כוח 12, כוח 13, ו’שלם יותר מלב שבור’, ספרים שחלקם הומחזו להצגות, שזכו כולם לפרס ‘ספר הזהב’, ויקרים לליבי. אחר כך המשכתי לכתוב וב”ה זכיתי לערוך ולכתוב את האוטוביוגרפיה על הרב גורן זצ”ל, וספר נוסף שכתבתי נקרא ‘באמת ובאהבה’, על תנועת החסידות – הרקע שלה, הזרמים והאדמורים השונים, והשפעתה עד היום, וכן כתבתי הגדה ליום העצמאות, ועוד.

בשנים האחרונות אני זוכה לערוך את המפעל המונומנטלי של ‘התלמוד הישראלי’ הכולל 7 כרכים המקיפים את כל הש”ס ומונגשים לילדים.

 התלמוד הישראלי

יוזמה מדהימה ומלאת חזון והשראה של ידידיי מאיר וצילית יעקבסון, שחיפשו דרך להנגיש את עולם התלמוד העשיר לילדי ישראל, ללימוד דף יומי, לחיזוק הזהות והקשר הבין דורי ולהעצמת התא המשפחתי. מאיר וצילית במסירות נפש גדולה הרימו את המפעל האדיר הזה, שאליו הצטרף גם רו”ח חיים פרייליכמן, והפקידו בידי כמנהל החינוכי וכעורך ביחד עם מאיר את הפיקדון הגדול הזה של מפעל התלמוד הישראלי. בחסדי ה’  נוטלים בו חלק מדי שבוע עשרות אלפי הורים וילדים ברחבי העולם ובשפות שונות, במאות מוקדי לימוד בית -ספריים, קהילתיים ומשפחתיים.

 אנו חשים שיש בכך בשורה גדולה ומהפכה בגישה ללימוד התלמוד על שלל אוצרותיו, בחיבוב התורה על לומדיה, ובהכשרת דורות צעירים ללימוד ולחיבור בין התלמוד על כל ערכיו, לבין הישראליות , והרלוונטיות של כל האוצרות הללו לחיים המעשיים.

כשמדברים במונחים של ‘מפעל חיים’- זה מפעל חיים .

העצב

עצב גדול ועמוק על הרבה הרבה אנשים טובים שהיו חלק משמעותי בחיי ואינם עוד. עצב גדול שהתחיל  עם רציחתם בבית הדסה בחברון של חברינו לשבט ולכיתה, ידיד נפש שלי- חנן קרוטהמר, גרשון קליין ויעקב צימרמן. עצב גדול על חבריי האהובים מאד שנפלו לידי בקרב סולטן יעקב בלבנון, על הוריי והורי אשתי אנשי אמת ,חסד ותורה, ועל בני היקר חנן ז”ל, שנקרא על שם חברי חנן קרוטהמר הי”ד, שנפטר ממחלה לאחר שירותו הצבאי ונישואיו, והותיר בידינו פיקדון גדול את בנו שחר שהיה אז בן 10 חודשים, והיום ב”ה בן 16.

השמחה

על  תבנית נוף ילדותי, על תקופת ילדות ונערות מקסימה, על בית חם בו גדלתי, על זמירות שבת וטיש אצל הרב’ה, על הזכות להיוולד לדור הזה בקו התפר שבין גלות לגאולה, על הזכות לחיות עוד בתקופה של טרום טכנולוגיה, עד הטלפונים החכמים של היום.

על הבית הגדול והמלא בנחת אמונה  ושמחה שזכיתי להקים עם רעייתי חגית לבית קמיל.

על ילדינו ונכדינו הרבים הפזורים ברחבי הארץ, כולם אנשי תורה ועבודה הממשיכים דרכי אבות, וממלאים את ליבנו אושר גדול ונחת יהודית עצומה.

 חלומות 

לזכות להיות יהודי פשוט , ופשוט יהודי, הזוכה לחיות תמיד במציאות של ‘הנני’.■

כתבות נוספות

מוטי יוגב

יעלי אליה מדי מוטי יוגב ח”כ לשעבר בבית היהודי, פועל לחיזוק קליטת העליה וההתיישבות בגליל.

קרא עוד »

יקי סעדה

יעלי אליה מדי יקי סעדה מנכ”ל קרית החינוך גבעת וושינגטון נולדתי באשקלון ילד שביעי במשפחה

קרא עוד »

אבי רט

יעלי אליה מדי אבי רט נולדתי ב 1959- תשי”ט ברחובות, ב’שיכון מזרחי’ שהיה בו פסיפס

קרא עוד »

משה זרצקי

יעלי אליה מדי משה זרצקי בן 27, תושב אפרת. נשוי לבתיה ואבא להלל, חזן וזמר המופיע בקהילות

קרא עוד »

אודי טנא

יעלי אליה מדי בן 34, יועץ אסטרטגי, מנהל קמפיינים ומשברים. כותב אצלנו טור תקשורתי פוליטי

קרא עוד »

חיים גבאי

יעלי אליה מדי לאפשר לכל ילד וילדה לממש את היכולות שלהם.לגייס את המנהלים המצוינים ביותר

קרא עוד »

חגית משה

סגנית ראש העיר ירושלים ומחזיקת תיק החינוך במערכת החינוך הגדולה בישראל, אם לשישה וסבתא לשניים,

קרא עוד »

יוסף שפרייזר

דוקטורנט להיסטוריה וארכאולוגיה, מורה דרך והבעלים של חברת התיירות Israel-2GO, לומד בכל יום מעולמות החול

קרא עוד »