הרב ד"ר שמואל שנהב

ספר על עצמך.

“אני בן 48, וזה גיל 'חם': בנקודה כזאת בחיים אני ורבים אחרים מדייקים לעצמנו את הנקודה והנושא שאנו מבקשים להביא לעולם. היום אני מבקש להתמחות בעצוב זהות ניהולית של מנהלי בתי הספר, ואת הסדנאות וההרצאות בעניין אני מעביר במסגרת שלושת תפקידיי: ראש התואר השני במכללה ירושלים ומרצה בניהול מערכות בחינוך, מנהל קורס המנהלים 'אבני ראשה' של משרד החינוך ומרכז תוכניות ההכשרה והליווי של עתודות הניהול בחמ"ד.
"עד לפני כארבע שנים שימשתי המנהל החינוכי של הישיבה התיכונית 'נעם' בירושלים, תפקיד שכיהנתי בו 17 שנה. באתי לחפש אתונות (ר"מ…) ומצאתי מלוכה (ניהול), שהיא עבדות של ממש, זאת לאחר שלוש שנים שהייתי מחנך צעיר בבית הספר ג'ינוגלי בירושלים.
"אני נשוי לטליה ואבא לנדב, נטע, לביא, איל, נעם וישי וסבא צעיר למעיין. גדלתי ב'קסבה' של קריית משה בירושלים וזכיתי להימנות עם חברי השבט הראשון של תנועת אריאל ועם ראשוני תלמידי רשת בתי הספר 'נעם'".

הרב ד"ר שמואל שנהב

איך אתה רואה את תחום הניהול בציבור הדתי-לאומי?

'הנני', תחושת שליחות, 'מנהיגי חינוך' הם כותרות פופולריות בציבור שלנו, ועם זאת חסרים מנהלים. אם יורשה לי, גם בתחומים אחרים חסרים אותם אנשים שיכולים, שיודעים ובאמת מתאימים וגם ירצו להירתם לתפקידי הניהול והמנהיגות. למה? נדמה כי תופעת 'מה לי ולצרה זו' היא מהגורמים המונעים את הקפיצה למי המנהיגות".
כמי שלימד נוער ומלמד מורים ומנהלים, היכן אבן הראשה בדרכי החינוך בימינו?
“'אם אני אני מפני שאני אני ואתה אתה מפני שאתה אתה, אני אני ואתה אתה!' בעיניי, היכולת להביא את זהותך אל שולחן המנהל, את יכולותיך לשולחן המורה ואת עצמך לשולחן התלמיד הן שצריכות להיות בבסיס מלאכת החינוך. זה אולי נשמע סיסמתי או מנוסח בכלליות, אך זוהי מעין תמצית חינוכית המתאימה לדורנו".

 

מהן תוכניות הלימוד לתואר השני במכללה ירושלים? ומיהו קהל היעד שלכם?

"בראיונות הקבלה לתואר השני אני נוהג לשאול שאלה משולשת: למה תואר שני? למה במכללה ירושלים? למה עכשיו? כל אחד ותשובותיו, אך הרצון להתקדם, להיפתח לשינוי, ללמוד באווירה של אתגר ותמיכה והמוטיבציה להיות שליחים בעלי השפעה מקצועית ומדויקת יותר הם מהמרכיבים בבחירה הנבונה ללמוד תואר שני במכללה ירושלים.
"במסגרת התואר השני במכללה ירושלים פועלות כרגע שלוש תוכניות: ניהול מערכות בחינוך, מחשבת ישראל ותושב"ע (בין-תחומי) והוראת המדעים ומתמטיקה. בעז"ה בעתיד הקרוב בכוונתנו לפרוץ לתחומים נוספים.
"כיף ללמוד וללמד בקבוצה המכילה מגזרים שונים כגון דתיים-לאומיים, חרדים וחרד"לים. ההפריה ההדדית של כולנו מעשירה את השיח, מגביהה ומגוונת אותו".

מהם המחקרים או תחומי העניין שאתה עוסק בהם בימים אלה?

“אני מאמין שלכל אדם יש הזהות הניהולית שלו, אך רובנו לא יודעים לזהותה, לראותה, לעסוק בה ולנסח אותה. אני מבקש בעזרת כלי מחקר וסדנאות להוביל את האנשים לזהות את זהותם, לדייק אותה ולהתבונן בה מבחינה מקצועית ואישית. אך לא די בזה… יש גם להציג לפניהם את הנתיבים הנכונים להם ולהביא את זהותם אל שולחן המנהל או המורה".

למה חינוך?

"כי חינוך הוא דם הנפש הנשאב מהלב, עובר דרך הראש, מגיע לאיברים ולמקומות פנימיים ומשמעותיים וזורם בחום אנושי למעשה שבא לידי ביטוי בידיים וברגליים: בונים אנשים ומאפשרים להם לגדול!"

שתף אותנו באירוע מכונן.

"לפני כשלושה חודשים ערכתי תרגיל ובו לקחתי איתי סטודנטים לתחנה של הרכבת הקלה להר הרצל. כל אחד קנה כרטיס לשעה וחצי, ובכל תחנה ירדו הסטודנטים והיו צריכים לצלם סגנון ניהול שנפגשו איתו, פרסום או התנהלות בין אנשים המבטאים סגנון ניהול מסוים. הם אספו תמונות מהשוק ומכיכר ספרא, ולאחר מכן התכנסנו במכללה והקרנו את התמונות. כל אחד, במקום לדבר על האנשים שצילם, גילה מהי הזהות הניהולית של עצמו". 

מה החזון שלך לעתיד?

"היום כבר לא מדברים במונחים של 'תחנך או תעשה את… תקבל…' אלא יותר במונחי 'תאפשר או תכיל את… ותיפגש או תתחבר אל…'. ההוראה והלמידה עוברות למצב של הזמנה והנגשת האפשרויות. עם זאת אנחנו כציבור דתי צריכים להלך על החבל הדק של מחויבותנו המוחלטת לדרך ה' ושל לקיטת ההזדמנויות שהקב"ה מכוון אותנו לתקן עולם באמצעותן ולהוסיף במלכות שדי".