הרב יעקב אריאל

הרב יעקב אריאל

הרב יעקב אריאל, נשיא ישיבת ההסדר רמת גן ונשיא 'מכון התורה והארץ', כיהן כרבה הראשי של העיר רמת גן עד שהגיע לאחרונה לגבורות וכאב בית הדין לממונות בעיר לאחר 25 שנים ששימש רב המושב כפר מימון. הרב כיהן כנשיא ארגון רבני צהר ואף עמד בראש ישיבת ימית עד להריסתה.
אחרי 25 שנות רבנות במושב כפר מימון, איך עושים את השינוי ועוברים לעיר רמת גן?

"אדם בא למקום, שותף לבנייתו, המקום מתפתח, יש בו פעילות רבה, הישיבה פורחת והקהילה מתפתחת, והתרומה כל הזמן הולכת וגדלה. אם כן, למה לעזוב?
"ובכן, המעבר לרמת גן לא היה ביוזמתי. משלחת מרמת גן באה וביקשה שאבוא לעיר, וכן פנה אליי הרב אברום שפירא, הרב הראשי, וביקש שלא אדחה את הבקשה. שקלנו בדעתנו ואמרנו: עיר גדולה מבקשת, ואני מוכן להיענות לבקשה".

איך הישיבה משפיעה על העיר רמת גן?

"הישיבה תורמת לעיר תרומה עצומה. בגוש דן ובהרבה ערים אחרות יש תופעה נפוצה: הערים מזדקנות. הציבור הצעיר מהקהל הדתי נוטש את הערים הגדולות ועובר למקומות אחרים, והזקנים לאט-לאט הולכים בעקבות הצעירים או הולכים לעולמם, וכך העיר מתרוקנת מהציבור הדתי. פה ברמת גן קרה נס. הישיבה מתפתחת, וסביבה נוצרת קהילה גדולה של עשרות משפחות. שני בתי ספר שעמדו להיסגר נפתחו מחדש בזכות קהילת הישיבה".

הרב יכול לספר על הקשר שלו עם הרב צבי יהודה?

"טוב, לא על רגל אחת… למדתי ב'מרכז הרב' עשר שנים, וזמן ארוך הייתי משתתף בשיעורים קבועים אצל הרב צבי יהודה. כשהישיבה הייתה קטנה הקשר איתו היה יום-יומי וכלל שיחות אישיות רבות מאוד. בהמשך גדלה הישיבה והקשר האישי התרופף, כי היו לו הרבה עניינים ציבוריים ראשונים במעלה לטפל בהם. הרבה תלמידים והרבה שיעורים, אבל הקשר של ההתחלה בנה אותנו, בעיקר מבחינה השקפתית, ובנתה אותנו גם הדמות האישית שלו, דמות של תלמיד חכם, ירא שמים ובעל מידות. כמובן, לא זכינו להגיע לקרסוליו, אבל למדנו ממנו הרבה".

מערך הכשרות של ארגון צהר. האם הוא פוגע בכשרות של הרבנות הראשית?

"זה חמור מאוד. כל כשרות פרטית, לא משנה מאיזה כיוון, פוגעת ברבנות, בכשרות הממלכתית הארצית, שהיא הכשרות העיקרית במדינה. יש בד"צים שלא עושים הכשר נפרד אלא מוסיפים גם את הדרישות שלהם על בסיס הרבנות הראשית, וזה בסדר. אם אדם רוצה עוד הכשר, חומרה נוספת, בבקשה, על בסיס ההכשר של הרבנות הראשית. אבל ייסוד כשרות פרטית ללא יסוד של רבנות הראשית הוא קלקול המסגרת הארצית.
"הכשרות במדינה – בצבא, בבתי החולים ובמקומות הציבוריים – הכול על פי הרבנות הראשית, וכל פגיעה ברבנות הראשית היא הרס וחורבן. צהר מנהלים כשרות פרטית נפרדת, ויש בכך שתי בעיות: עצם מתן ההכשר מגוף פרטי וגם הכשרות שלהם פחותה.
"לדוגמה, בצהר אומרים שמסעדה בשרית יכולה לקבל הכשר מהדרין תמורת משגיח שנמצא במסעדה אולי שעתיים-שלוש ביום בסך הכול, ואילו הרבנות דורשת נוכחות משגיח ארבע שעות ביום לקבלת כשרות מהדרין, ורק בכשרות רגילה המשגיח נמצא במסעדה שעתיים ביום. עצם ההצעה היא תחרות לא הוגנת, ויתרה מזאת, הכשרות ברמה נמוכה יותר, ואילו הציבור חושב שזו כשרות, כי חתום עליה רב. אסור לאכול מהכשרות של צהר, זה לא כשר, שיהיה ברור חד-משמעית".

יש טענות שגם בכשרות של הרבנות יש בעיות. איך לדעת הרב אפשר לשפר את המערך?

"הכשרות של הרבנות צריכה שיפורים. יש בעיות, יש ביקורת צודקת ולא הכול בידי הרבנות. זו כשרות ארצית בהיקף אדיר, ולא בכל מקום אפשר להגיע להכשרים ברמה הרצויה. יש תקלות שצריך לתקן, אבל לא על ידי יצירת תחרות פרועה ולא הוגנת. אם רוצים לשפר צריך לעזור לכשרות של הרבנות, לשפר אותה, לעודד אותה ולרכוש רק מוצרים של הרבנות, ובכל תקלה יש להעיר את תשומת לב רב המקום או הרבנות הראשית".

כנשיא 'מכון תורה והארץ', האם כבר מתכוננים לשמיטה הבאה?

"לשמיטה מתכוננים שש שנים, לא רק שלוש שנים. מובן שעיקר העבודה היא בשנה-שנתיים האחרונות לפני השמיטה, אך גם בשנות הביניים האחרות יש הרבה דברים אחרים לעסוק בהם. 'מכון התורה והארץ' עוסק בעורלה, בכלאיים, בתרומות ומעשרות. למשל, כל הזמן ממציאים זנים חדשים ומפתחים שיטות חדשות. מה שנחשב פעם ירק פתאום הופך עץ, יש דבר כזה, וזה משפיע על הפסיקה בנוגע לעורלה. יש עצים שנותנים יבול בתוך שנה-שנתיים.
"יש עניינים בכלאיים שצריך לפתור, למשל צריך לפתח הרכבות כשרות יותר. רוב המטעים בארץ מורכבים, ולא תמיד ההרכבה כשרה. בדיעבד אנחנו אוכלים את הפירות, אבל לכתחילה צריך ליצור הרכבה כשרה, ולשם כך צריך לעשות הרבה ניסויים מדעיים. לאחרונה נפרצה דרך בהרכבת אגסים על כנה כשרה: יש מטעים שהרכיבו בהם את האגסים על כנה כשרה יותר, והחקלאים מצפים כמובן שהציבור יעדיף את התוצרת שלהם על פני תוצרת אחרת.
"באשר לשמיטה, יש הרבה הכנות. לשבחו של שר החקלאות אני רוצה לומר שיש תקציב שנועד להכנה לשמיטה שש שנים מראש. 'מכון התורה והארץ' מעוניין לקדם תהליכים. למשל, אחד הרעיונות הוא להקים קרן שבתון: חקלאי שרוצה להשבית את המשק שלו למשך שנה יצטרף לקרן, והקרן תוציא אותו לשבתון בשנת השמיטה. הקרן צריכה להתחיל לפעול כבר עכשיו וצריך להירשם אליה, אבל יש מי שמעכבים את זאת מכל מיני שיקולים צדדיים. צריך למהר, חצי הזמן עבר ועוד מעט יהיה מאוחר מדי".

פמיניזם וגיוס נשים לצבא?

"אנחנו נגד גיוס נשים, ופמיניזם הוא נושא בפני עצמו. אומנם פמיניסטיות עושות אידאולוגיה מגיוס נשים, אבל אנחנו לא רואים בפמיניזם בעיה עקרונית. צבא הוא מקום שלוחמים בו והאווירה בו קשוחה. אימונים קשים ונשיאת נשק מיועדים לגברים ולא לנשים, ותערובת של נשים וגברים בצבא היא בעייתית לא רק מבחינה ביטחונית אלא מבחינת מוסרית, וההלכה מתנגדת לזה.
"נשים יכולות לעסוק במקצועות שמתאימים להן במסגרת נפרדת, לא במסגרת משותפת. נשים מתאימות יכולות לשרת במודיעין ובכל מיני תפקידים טכנולוגיים מתקדמים, ומי שמוכשרות לכך, שתעשינה את זה במסגרת שירות לאומי או במסגרת אזרחית. יש אזרחים עובדי צה"ל, לא צריך בשביל זה לגייס את הנשים ולערב אותן עם חיילים אחרים. אפשר לעשות זאת אחרת לגמרי".

מה הרב חושב על חוסר היכולת של רבנים להביע את דעתם משום שהם מנועים מכך, כרב מכהן בתפקיד ממלכתי או מחשש משירותי הביטחון?

"אין מקום שהרב לא יגיד דברים מפחד מהמשטרה או מהשב"כ. רב אומר את דעתו, דעת תורה, רב לא צריך לקבל רשות לדבר; דברים שהוא רוצה לומר הוא צריך לומר. מאחר שהתקשורת נטפלת לדברים, השאלה היא לא מה לומר אלא איך לומר, איך הדברים יישמעו.
"הרבה פעמים הרב נמנע מלומר דברים שהציבור לא קולט ולא מבין או שהוא חושש שהציבור יפרש לא נכון. לכן הוא נמנע מלומר בחוץ דברים שבבית המדרש נשמעים אחרת, שהאוזן קולטת קצת אחרת. הסגנון של רבנים אינו הסגנון של התקשורת, ורב יכול לומר משהו הלכתי, אך התקשורת תצטט את המילים ותביא אותן במשמעות אחרת. לכן רבנים צריכים להיזהר שלא לומר דברים שהציבור אינו יכול לרדת לסוף דעתם.
"רב צריך לדבר על שבת, על כשרות, על צניעות, על מוסר, על צדק חברתי, על שוויון במקום שצריך שוויון. רב צריך להביע את דעתו גם אם היא מבקרת את הממשלה. זו זכותו וחובתו. למשל, אני מותח ביקורת על מדיניות הממשלה בנושא השיכון. מדברים על כל מיני תוכניות, ובינתיים המצב רק מחמיר, הדירות מתייקרות יותר ויותר וזוגות צעירים מתקשים למצוא דירות ולהקים את ביתם. יש לי ביקורת על דברים אחרים שהמדינה עושה, ורב צריך להביע את דעתו".

רק לפני שבוע ראינו שוב עקירת מתיישבים ביו"ש. מה צריך לעשות כדי למנוע את העקירה הבאה?

"כדי למנוע את האפשרות להרוס יישובים צריך למצוא פתרון משפטי חד-משמעי. שרת המשפטים צועדת בכיוון הנכון, אם כי קצת מאוחר מדי, כי ידוע שהנושא הוזנח במשך שנים. משרד המשפטים לא עשה די למנוע את הפסיקות האלה, להפך: יועצים משפטיים לפעמים שיתפו פעולה עם מי שבאים להרוס את היישובים.
"שיהיה ברור: אסור לבנות בית על קרקע פרטית של מישהו אחר, אבל קרקע שאינה פרטית, אדמת מדינה, קרקע ציבורית שאינה בבעלות אדם, המדינה צריכה לעודד בנייה בה. אם מישהו משמיע טענות שהקרקע שייכת למישהו, לפי החוק כשמבנה נבנה בתום לב צריך לפצות את הבעלים, זה הכול. כך מקובל בכל מקום בעולם וגם בארץ. מה גם שרוב העותרים אינם טוענים שהם בעלי הקרקע, אלא מישהו בא ואמר להם שיש מקום לטעון טענה משפטית כזאת.
"יש קרנות בארץ ובעולם שמממנות את תביעות הסרק האלה, ובית המשפט נעתר לכל פנייה כזאת, ובמקום לדחות אותן על הסף ולומר: "אין מקום לתביעה כזאת, תפתרו את הבעיה בצורות אחרות", באים ועוקרים בתים. ארץ ישראל שלנו, וצריך לומר את זה משפטית. הממשלה צריכה לומר שכל מקום שאינו קרקע פרטית שייך לעם ישראל ולמדינת ישראל".