יקי סעדה

יעלי אליה מדי

מנכ”ל קרית החינוך גבעת וושינגטון

נולדתי באשקלון ילד שביעי במשפחה של 12 ילדים. ההורים עלו מלוב, גרו במעברה באשקלון כשאני נולדתי כבר עברנו לגור בשיכון. בסך הכול היתה לי ילדות יפה. בכיתה ח’ אמרו להורי שאני ילד מחונן והם שלחו אותי ללמוד בתיכון לבנים בגבעת וושינגטון. את אשתי נאוה הכרתי שם, כשהייתי בי”ב היא היתה בכיתה י’. אנחנו גרים בגבעת וושינגטון יש לנו 5 ילדים ו8 נכדים שאנחנו מאוד גאים בהם, התכשיטים שלנו ב”ה.

קולומביה
בשנת 1985 יצאנו לשליחות חינוכית בקולומביה. נאוה לימדה עברית, אני עסקתי בפעילות יהודית בקהילה ובבית הספר. התוכנית הייתה לצאת לשנתיים, בפועל השליחות נמשכה ארבע שנים. אם לא היינו מחליטים לחזור לארץ למשפחה, היה סיכוי להמשיך שם עוד כמה שנים. היו לנו שם חיים מאוד נוחים, עוזרת בבית וקהילה יהודית מקסימה. אני תמיד צוחק על זה שכשחיים עם עוזרת צמודה בבית אין על מה לריב, היא הייתה אפילו מתעוררת לתינוקות בלילה. נסענו לשליחות עם שני קטנים חזרנו עם ארבעה, אלה היו שנים טובות ומלאות סיפוק.

ממנהלן למנכ”ל
עם החזרה לארץ, נקראתי חזרה לגבעת וושינגטון לתפקיד מנהלן. לא ממש ידעתי למה אני נכנס, אבל תוך כדי תנועה די מהירה למדתי את התפקיד ואת העבודה. אחרי קצת יותר משנתיים המנכ”ל יצא לגימלאות ומוניתי למנהל קרית החינוך . הגעתי לגבעת וושנגטון כתלמיד בכיתה ח’, אחרי השירות הצבאי חזרתי למכללה למדתי חינוך גופני , אז גם התחתנו ואחרי השליחות בקולמביה חזרתי שוב ומאז אני כאן ב”ה עושה את שליחותי בשמחה.

קריית החינוך גבעת וושינגטון

קריית החינוך בגבעת וושינגטון היא מרכז חינוכי רב גוני, ובה קמפוס יפה טבול בירק ובו אוירה טובה וצוות מעולה. גבעת וושינגטון הוקמה בראשיתה ב1946 ע”י הרב צמח גרין מוושינגטון. המוסד קלט בהתחלה יתומים ניצולי שואה מצרפת ומאז המקום רק גדל והתפתח לכיוונים רבים. המקום עדיין קולט למסגרות השונות עולים חדשים מכל העולם. קרית החינוך עברה הרבה גלגולים חינוכיים, היום בגבעה מספר מוסדות:

כפר הנוער ‘אולפנת ישי’ – בנות מכל הארץ עם יכולות שמגיעות למסגרת פנימייה במגוון מסלולים: חקלאות, מסלול ימי ועוד.

אולפנת ‘הללי’ לאמניות מוזיקה, מחול, קולנוע, אמנות ותיאטרון.

מכללה אקדמית לחינוך לתואר ראשון ושני במגוון מסלולים.

בית ספר ‘מזמור’ למוזיקה, ללימודי תעודה. לומדים בו דתיים, חילונים וחרדים מכל הסוגים.

בית ספר לאמנויות ‘הפרד”ס’ מקבילה של בצלאל לדתיים.

בית ספר למדריכי ספורט ומאמנים.

בית ספר לרפואה משלימה.

בית ספר תיכון לבנות מצרפת שעולות לבד לארץ.

‘בינה’ לבנות אתיופיות שעלו לארץ בשנתיים האחרונות ומשלימות בגרות.

מדרשת ‘אורות עציון’ של הרב דרוקמן.

מדרשת ‘מעין’ לבנות מחו”ל ועוד.

חינוך

אני מאמין גדול בחינוך. אין ילדים רעים, יש ילדים שרע להם, ותפקידנו כאנשי חינוך לתת להם יד ולעזור להם. אסור לנו לפספס ילדים בגלל משהו לא טוב שעשו. הכי קל להעיף תלמיד שמפריע או שעושה משהו לא תקין. תפקידנו לעזור לו לתקן, למצא את שורש הבעיה ולטפל בה. בילדותי לא תמיד היה כסף לצאת לטיול או לשלם לאיזו פעילות, היום אני לא מוכן שתלמידה שלנו לא תשתתף במשהו בגלל בעיה כלכלית. אנחנו עושים הכול כדי למצוא מימון דרך עליית הנוער, והמנהל לחינוך התיישבותי שהוא שותף מלא לדרך ולהצלחה.

אנחנו משקיעים הרבה משאבים כדי לעזור לתלמידים שלנו להגשים חלומות. אנחנו מחנכים אותם להאמין שכל דבר שהם ירצו אפשר להגשים. בשביל זה אנחנו פה לעזור להם להגשים.

הקורונה

הקורונה שיבשה לכולנו את החיים, אבל אנחנו השתדלנו לשמור על שגרה במוסדות שלנו. באולפנא ובכפר הנוער השתדלנו שהלימודים יהיו כרגיל, במוסדות העולות החדשות גם למדו רגיל. במוסדות האחרים למדו בזום, מובן שזה לא כמו שהיינו רוצים, אבל לא הייתה ברירה והתאמנו עצמנו להוראות.

בישיבת צוות בתחילת השנה אחת המחנכות התגלתה כחולה בקורונה, זה הכניס הרבה מאוד אנשיי צוות לבידוד. זה היה אתגר גדול שהתמודדנו איתו, וכעת מתפללים לסיום הסגר, להפחתת התחלואה ולחזרה לשגרה במהרה.

חלומות

אני כבר בן 64 בגיל 60 הפסקתי לשרת במילואים כי ראיתי שמתחילים לקום בשבילי כשאני מגיע. קבלתי תעודת הצטיינות על תפקודי במודיעין והרגשתי שאני צריך לפנות את מקומי. היום אני מתעורר כל בוקר בהודיה ובשמחה על העבודה שלי, אבל כשיגיע הזמן לצאת לפנסיה, אשמח להתעסק בדברים שכרגע אין לי זמן בשבילם. כשהילדים שלי היו צעירים עבדתי בכמה משרות כדי לפרנס, ועדיין אני רוב היום בעבודה. החלום הבא הוא להשלים את החסר עם המשפחה, הילדים והנכדים ולטייל יותר במקומות שלא הספקתי. שרק נהיה בריאים.