עו"ד רמי גורן

יעלי אליה מדי

הרב שלמה גורן זצ”ל נולד בשנת תרע”ח בזמברוב שבפולין ונפטר בכ”ד חשון תשנ”ה. הוא היה הרב הראשי לצה”ל מקום המדינה ועד תשל”א, הוא שימש במשך תקופה קצרה כרב הראשי לתל אביב ונבחר לרב הראשי לישראל תשל”ג-תשמ”ג.

עו"ד רמי גורן

דמותו של הרב גורן זצ”ל
אבא היה ידוע ברחבי העולם כעילוי יהודי כבר בהיותו בן 12. הוא היה מתלמידיו המובהקים של הרב קוק. בהסכמה לספרו הראשון של אבא, שפורסם כשהיה בן 17, כינה אותו הרב קוק “חתן תורה נעלה, העילוי המצוין בדור עדיו לגאון ולתפארת גדולה…וברבות הימים…יהיה מהיחידים העומדים לנס בין גאוני ישראל”.
 הגמרא אומרת "ראה הקב"ה שצדיקים מועטים עמד ושתלם בכל דור ודור" (יומא ל"ח). ההסבר המקובל לפסוק הוא שהקב”ה בחר את הצדיקים בפינצטה “ושתל” כל אחד בדור שמתאים לו. אי אפשר לחשוב על התאמה גדולה מזו של אבא לדור של הקמת המדינה וצה”ל. אבי זצ”ל היה חייב לבנות את המערכות האלה ‘יש מאין’, בשל אופיו וכישוריו הייחודיים. מצד אחד היה לו ידע הלכתי עצום, מצד שני הייתה לו חשיבה מחוץ לקופסא. הוא יכול היה לקחת דבר מתוך דבר וליצור יצירה חדשה. והתכונה הכי חשובה שלו היא אומץ הלב הפיזי והרוחני והנכונות לקחת סיכונים ולא לפחד לפסוק. זו תכונה שמאוד חסרה היום. אבא לא חשש ממה שיגידו עליו, והלך עם האמת שלו. בדרכו הוא יצר את אבני היסוד לכל העיסוק בהלכה בצבא ואת התשתיות להלכות ולמסורת של חיילי צה”ל. בתכונות האלה אבא השתמש גם אחר כך כרב ראשי לישראל. אבא ראה את התפקיד העיקרי שלו בבניית אחדות ישראל ומדינת ישראל, וכדי לשמור על אחדות ישראל היה עליו למצוא פתרונות.

אבא
אין יום שעובר בלי שמישהו אומר לי: ‘חבל שאביך לא נמצא איתנו, אם היה פה הכול היה נראה אחרת’. אבא היה איש מאוד עסוק יום ולילה בלימוד תורה ובצרכי הציבור, אבל כילדיו לא הרגשנו שהוא מחסיר מאתנו. הוא תמיד מצא זמן להיות אתנו, לדבר ולהקשיב. היתה לו תדמית של איש מאוד קשוח, אבל מי שהכיר אותו מקרוב, ידע שיש בו גם הרבה רוך. לאבא היה אכפת בראש ובראשונה מעם ישראל אך עם זאת הוא נתן לנו להרגיש טוב בצילו. זכרונות הילדות שלנו מלווים בעשייה שלו, כמעט אף פעם לא היינו ביום כיפור ובליל הסדר בבית, תמיד בבסיסים צבאיים ואחרי זה בהר הבית. למדנו שהמחויבות שלו היא חלק מהחיים שלנו. 
רב צבאי
אבא מעולם לא דרש משהו שהוא לא עשה בעצמו. כשבן גוריון קרא לו להיות רב צבאי הוא התעקש להמשיך להיות לוחם. ביום שימש רב צבאי ובלילה היה צלף במוצב בפאתי ירושלים, הוא רצה להמשיך להילחם. בן גוריון רצה שיהיו יחידות לדתיים שיפשטו את ההתנהלות הצבאית. אבל אבא התנגד לכך ודאג לשוויון בצבא בין חיילים דתיים לחילוניים. הוא שכנע את בן גוריון: ‘יש לנו עם אחד, מדינה אחת ויהיה לנו גם צבא אחד’. הוא דאג להכשרת המטבחים לכולם, לפקודות מטכ”ל בענייני דת ולאחדות בין כולם. הידע ההלכתי האדיר שלו בשילוב הדאגה שלו לעם ישראל ואחדותו הם שהדריכו אותו. מצד אחד הבין את חשיבות האחדות שהייתה בעיניו בעל חשיבות רבה, ומצד שני ידע איפה צריך ואפשרי להתפשר ואיפה לא. וכאשר לא ראה אפשרות להתפשר, הידע והחכמה שלו מצאו פתרונות. וכאשר גם הוא לא היה יכול להציע פתרון, מעמדו, הכבוד אליו והיראה מפניו הביאו לכך שעמדתו התקבלה ללא ערעור גם אם היא לא מצאה חן בעיני כולם. 

מערת המכפלה
אבא זצ”ל ביחד עם נהגו והעוזר שלו כבשו למעשה בעצמם לבד את חברון ומערת המכפלה והיו שעות מספר לבדם בעיר עד שכוחות צה”ל הגיעו לעיר. אבא תלה מיד דגל על מערת המכפלה והכניס לתוכה ארון קודש כדי לקבוע את המקום כמקום תפילה יהודי. משה דיין שהיה אז, שר הביטחון רצה לפנות את הדגל ואת ארון הקודש. יום אחד הוא שלח את השליש הצבאי שלו לפנות בוקר לעשות זאת. מפקד המערה שהיה איש הרבנות הצבאית, הודיע על כך מיד לאבא, הוא הורה לו שלא לעשות דבר עד שהוא יגיע למקום. אבא נסע מיד מהבית למערת המכפלה, קרא לשליחו של דיין ואמר לו: ‘לך תודיע לדיין שאת הדגל אתם יכולים להוציא. האינטרס שלי ושל דיין לגביו שווים. את ארון הקודש, אתם תוציאו מכאן רק על גופתי המתה’. וכדי להמחיש את דבריו לקח את הנשק שלו מהרכב ונעמד לפני ארון הקודש למנוע גישה אליו. משה דיין כעס מאוד ואיים להעמיד את אבא למשפט על סירוב פקודה של שר הבטחון, אבל מול החלטיותו של אבא לא היתה לו ברירה והוא נכנע. בזכות העמידה ההחלטית של אבא, מערת המכפלה נמצאת בשליטה יהודית מלאה עם הרבה ארונות קודש ועם הדגל. זאת בניגוד להר הבית שהוסגר על ידי דיין לידי הוואקף.

משמעות רוחנית לשחרור ירושלים
במלחמת ששת הימים היה זה אבא שנתן לשחרור ירושלים את המשמעות הרוחנית שלו. כדרכו הוא הצטרף לראש הכוחות הפורצים כשבידו ספר תורה, והוא תוקע בשופר ללא הפסקה. כאשר הגיע עם הכוח להר הבית והכותל המערבי, הוא עצר הכול, ברך ‘שהחיינו’ ואמר ‘אל מלא רחמים’ לזכר הנופלים במערכה. המעמד הזה נחקק בזכותו בזיכרון הלאומי של עם ישראל לנצח כמעמד בעל משמעות לאומית אך לא פחות מכך רוחנית.

רב ראשי
“ולא תגורו מפני איש”
כשהייתי אני בן 12 בשנת 1973 התפרסמה פרשיית “האח והאחות”: הייתה אישה שנישאה לגר בפולין, הם נפרדו, ללא גירושין והגבר נעלם. האשה עלתה לארץ והתחתנה בשנית. נולדו לה שני ילדים. כשגדלו הילדים והגיע זמנם להינשא, התברר סיפור המעשה ובית הדין הכריז עליהם כממזרים האסורים להתחתן. מסיבות שונות פרשיה זו יצרה משבר אדיר בעם שממש איים על שלמות עם ישראל. אבא הצליח למצוא היתר הלכתי שיתיר אותם להינשא וזימן בית דין של תשעה דיינים שכולם אבות בתי דין או חברי בית הדין הרבני הגדול שאימץ את הפסק כפסק דין רשמי. העולם החרדי כעס מאוד על אבא והכריז שפסקיו בטלים וכינה אותו בכינויי גנאי נוראים. 

הרב שלמה גורן

כתוצאה מהסיפור היו ממש חששות שיתנקשו בחייו. עקב כך הוצבו לאבא מאבטחים קבועים וכן הושיבו אבטחה קבועה ליד דלת הבית. היום מקובל שלכל שר יש מאבטח, אז זה לא היה טבעי. הסיפור הזה יצר הרבה בלגן, כעס ושנאה כלפיו. אבל אבא המשיך בשלו, הוא עמד מאחורי הפסיקה שלו וכמובן שהיה לו על מה להסתמך. לאחרונה ראיתי מחקר שקבע שאז החל המפנה והקיטוב בין העולם החרדי לבין השאר. אבא דגל תמיד בציווי “לא תכירו פנים במשפט ולא תגורו מפני איש”, אל תתנו לפחד להשפיע עליכם, היה לו אומץ רוחני בנוסף לאומץ הפיזי.

גיור

כל נושא הגיור היה קרוב לליבו של אבא והוא הוביל מלחמות על הגיור. אבא עמד על כל כללי הגיור ופתר מקרים בעייתיים כל אחד לגופו מבלי ליצור מהומות. אחרי מלחמת ששת הימים הגיעו הרבה מתנדבים לארץ וזה גרם להרבה נישואי תערובת. בעיקר בקיבוצים שבהם היו המתנדבים. אבא שכנע את התנועה הקיבוצית לפתוח קורסים לגיור בקיבוץ ולהכשיר את המטבחים כדי לפתור את הבעיה והוא הצליח בזה. כשהגיעו לארץ עולי אתיופיה שאבא היה מראשי התומכים בהבאתם ע”י המדינה, אבא חשב שהם צריכים לעבור גיור מספק, וכדי לא ליצור אצלם התנגדות הוא הפך את הטבילה במקווה ל’חגיגת התאחדות מחדש לעם עם ישראל’. במקום שירגישו שהטבילה היא עונש, הוא הצליח בחוכמתו וברגישותו להפוך זאת למאורע חגיגי.

אהבת ישראל

אהבת ישראל היתה אחד הגורמים המשמעותיים ביותר אצל אבא וכפועל יוצא הוא היה רגיש ביותר לשמירה על אחדות העם. הוא פתר מחלוקות בין דתיים לחילוניים בין דתיים לבין עצמם. הוא תמיד ניסה לצייר את התמונה הכוללת שאפשר לחיות איתה. היתה לו גם יכולת הלכתית גם רצון טוב וגם אומץ. אלו תכונות שמאוד חסרות היום שילוב של אהבת ישראל, ידע ואומץ. 

אבא נפטר במוצאי שבת פרשת חיי שרה ונקבר בהר הזיתים, בכ”ד חשון אזכרה 62 שנים לפטירתו.

כתבות נוספות

אודי טנא

יעלי אליה מדי בן 34, יועץ אסטרטגי, מנהל קמפיינים ומשברים. כותב אצלנו טור תקשורתי פוליטי

קרא עוד »

חיים גבאי

יעלי אליה מדי לאפשר לכל ילד וילדה לממש את היכולות שלהם.לגייס את המנהלים המצוינים ביותר

קרא עוד »

חגית משה

סגנית ראש העיר ירושלים ומחזיקת תיק החינוך במערכת החינוך הגדולה בישראל, אם לשישה וסבתא לשניים,

קרא עוד »

יוסף שפרייזר

דוקטורנט להיסטוריה וארכאולוגיה, מורה דרך והבעלים של חברת התיירות Israel-2GO, לומד בכל יום מעולמות החול

קרא עוד »
אודרי ליימן קרן יחד

קרן יחד

לירון לב-שוקרון אודרי ליימן (60), ילידת בלגיה עלתה לארץ לבדה כשהייתה בת 18, וכיום נשואה

קרא עוד »