חוק שימור הסבתא

אריאל פייגלין

 בזמן שכולכם מתעסקים בזוטות כמו חג השבועות, ממשלה מנופחת ותוכנית יציאה מהקורונה, שאלה אחת באמת מאיימת לערער את אושיות עולמנו, ואני מתכוון כמובן ל"ליל סדר תשפ"א, איפה?"
כן, כן, מה ששמעתם. 36 שרים מינית, ביבי היקר, לא יכולת להקדיש משרד אחד לענייני ליל הסדר ה'תשפ"א? אחד?! אני מבין את הפחד האלקטורלי, זה נושא נפיץ, ושום חבר כנסת לא רוצה את שדולת הסבתות בעקבותיו. ראינו מה 'ארבע אימהות' עשו לנו בלבנון, אתם באמת רוצים לדמיין את 'ארבע הסבתות בעד ארבעת הבנים'? אבל אין ברירה, מישהו צריך לטפל בנושא, ועושה רושם שהמישהו הזה הוא אני (תזכירו לי לשאול את העורך אם אובדן חמישים אחוז מהירושה בגלל כתיבה של טור מוכר בביטוח לאומי כתאונת עבודה).

 
אם נשאל את הסבתות שלי, הרי שנגלה שיש הסכמה גורפת, מקיר לקיר ממש, באשר לשאלה איפה אנחנו שנה הבאה. שתיהן ללא יוצא מן הכלל יסכימו בלב שלם עם הניסוח שעליו ישבו צוותי המשא ומתן (תודה, אימא), והרי הניסוח שהתקבל: "בשנה הבאה אתם אצלי". קואליציה רחבה מזאת אין. הוויכוח, אפעס, מוסב על המילה 'אצלי' בנוסח. ממש לא עניין גדול, אין סיבה להתרגש, מדובר בלא יותר ממאה קילומטרים בקו אווירי, בחיי. בעיניי זו התקדמות. והכי חשוב, יש אווירה טובה ורצון כן מצד שני הצדדים לנשל אותי מהירושה כרגע. הסכמה היא דבר חשוב.
על פי סקרים מדויקים שהונחו על שולחני הבוקר, המגזר הסבתאי בארץ מתחלק לשני גושים זהים בגודלם. כ-49% מתבאסות שהנכדים לא באו אליהן השנה, ו-49% מעמידות פנים כמשתתפות בצערן של הראשונות. הן לא. בתכלס, הדבר היחיד שמעניין אותן הוא אם תורן ייפגע. עוד שני אחוז קריטיים, לשון המאזניים אם תרצו, חונים אצל קבוצת קשישות מקסימות שבכלל תכננו לחגוג את הפסח עם שיינפלד מהדרין בקפריסין, והנכדים אולי מעניינים להם ת'סבתא, אבל לא בפסח, חמודים, הבטיחו חצי פנסיון והופעה של גדול הזמר החסידי מאיר שמלצר. אין על מאיר שמלצר.
אם ננתח את הסקרים על פי הפרמטרים הידועים, יתגלה דבר מעניין. ישנן הסבתות הסוציאליסטיות, הגורסות שעל המשפחה לספק רשת ביטחון לסבתא שתורה אבד לה. כנגדן ישנן הסבתות הקפיטליסטיות, הדוגלות בשוק חופשי וליברלי וחושבות שעל כל אדם לשאת את הפסדיו בכבוד. חוץ מזה, מספרות לנו הסבתות הליברליות, את הסדר של תשפ"א אני מתכננת כבר 13 שנה ויומיים. הרי זה בדיוק 23 שנה, שבעה חודשים ועשרה ימים ליום שבו אני וסבא קנינו את המקרר החדש. איך אפשר שלא לחגוג תאריך עגול שכזה?
אני יודע מה אתם בטח חושבים, "זה רק אני או שיש הלימה מסוימת בין הזרם הסבתאי הסוציאליסטי לבין הסבתות שתורן התבטל השנה?" כן, גם אני שמתי לב לזה, אבל זה סתם עניין של מזל רע, לדעתי. לא משנה אם מדובר בכלכלה או בליל הסדר, סוציאליסטים תמיד נדפקים. תראו את ונצואלה למשל.
המזל הוא שכמו כל גבר בן המגזר שהיו לו אפצ'ים יותר ארוכים מהשירות הצבאי שלו, גם לי יש סיפור צבאי שבדיוק ממחיש את הסיטואציה. מה הסיכוי. איך אמר איינשטיין קשישא, במקום שבו המדע נגמר, שם מתחילה הדרך לסיפורי צבא. או משהו בסגנון, אל תתפסו אותי במילה.
ומעשה שהיה כך היה: הדבר היה בשרתי כחייל מן המניין וכבניש משלים מניין לפני אי-אלו שנים, והפלוגה שלי תפסה קו בגבול עזה בערך מאמצע שבט ועד אמצע סיוון. היציאות שלי היו 11–3, שבתרגום מצה"לית לעברית זה פשוט אומר שבת כן שבת לא. חמשושים כמובן. למזלנו, כל החגים באותה שנה יצאו בסופ"שים, וחשבון פשוט גילה כי חצי מהמפל"ג יהיה בבית בפורים ובליל הסדר (וביום השואה, לחוגגים), ואילו החצי השני יזכה לחוג בביתו את שביעי של פסח (פסח שני בלשון העם), יום העצמאות ושבועות. עד כאן? היישר.
החלוקה בוצעה, סבב מ"פ ואני בתוכם יוצאים פורים, סבב סמ"פ יוצאים יום העצמאות. שאר החגים לא ממש עניינו אותם, אבל אתם יכולים לגזור לבד את המשמעויות. סבב מ"פ היה מרוצה, סבב סמ"פ היה מרוצה, אבל היה גם צד ג' בסיפור, והוא פחות התחבר לרוטציה. קראו לו חמאס, והתחשק לו לצעוד לגדר ממש בערב ליל הסדר. לגיטימי, למי מאיתנו לא מתחשק לרמוס חיילי צה"ל מדי פעם? צעדת המיליון הם קראו לזה. אנחנו לעומתם קראנו לזה עוצר יציאות.
פה אני מגיע לעניין סוף-סוף. היציאה לליל הסדר בוטלה, וכולם סגרו בשטח. את רוב החג ההוא ביליתי בג'יפ, למעט הבלחה קצרה לסדר חפוז באזור שתיים בלילה. השאלה שעלתה לאחר מכן היא מה קורה עכשיו עם הסבב. נשמע מוכר? אקזקטלי.
השאלה, בעצם בשני המקרים, היא אם ממשיכים בסבב הרגיל, ומי שאכל אותה יאכל אותה בגדול (יסגור חודש או יהיה בלי הנכדים שלוש שנים, בהתאמה) ומי שהרוויח הרוויח, או שמא לאות סולידריות נדחה את כולם בשנה, וכל אחד יאכל אותה קצת (יסגור שלושה שבועות או יהיה בלי הנכדים שנתיים, בהתאמה), בלי מפסידים ומרוויחים?
בצה”ל כמו בצה”ל הדיון נגמר בתוך שנייה. סבב מ”פ יוצא כשהמ”פ יוצא. המ”פ יוצא כשהמג”ד יוצא. המג”ד יוצא כשהמח”ט יוצא. המח”ט יוצא כשהאוגדונר יוצא. והאוגדונר רצה לצאת הביתה לשביעי של פסח. מי יגיד לתת-אלוף בצה”ל לא? אתה?
בחיים כמו בחיים זה קצת יותר מסובך, ועדיין, אני הולך להכריע בנושא כאן ועכשיו. מכיוון ששתי הסבתות שלי בוודאי הולכות לקרוא את הטור, תרשו לי לנצל את הבמה ולסגור את הנושא סופית.
“ברור שאנחנו באים אלייך סבתא, אין לך מה לדאוג, את יודעת שאני חולה על הקניידלך שלך. נדבר כבר כשיתקרב”.
(וזהו, אני יורד למחתרת עד לפסח הבא, זה טוב לבידוד. נשתמע)
*לתגובות ולנידוי מהירושה
arielfeiglin@gmail.com

כתבות נוספות של אריאל פייגלין

לקידושי אישה

אריאל פייגלין לא משנה אם זה משחק ‘מלחמה’, ‘יניב’ או ‘אסול’, לא משנה כמה גבוהים הקלפים שמונחים על השולחן, הג’וקר יכריע את המשחק. גם בעולם

קרא עוד »

חוק שימור הסבתא

אריאל פייגלין  בזמן שכולכם מתעסקים בזוטות כמו חג השבועות, ממשלה מנופחת ותוכנית יציאה מהקורונה, שאלה אחת באמת מאיימת לערער את אושיות עולמנו, ואני מתכוון כמובן

קרא עוד »

פונקציית החברות

אריאל פייגלין כולם מדברים על תכנית יציאה, אף אחד לא מדבר על תכנית חזרה. חזרה אל המוכר, אל הבטוח, אל ה’קומפורט-זון’ (איזור הנוחות). התרגלנו לחיים

קרא עוד »

למי מצלצל הפעמון

אריאל פייגלין הנפטר הראשון מקורונה מת ביום שישי, כ"ד באדר. לנפטר הראשון מקורונה היו שם ותמונה וסיפור. אתם מבינים? הנפטר הראשון מקורונה היה כותרת, היה

קרא עוד »

אמא, החייל חייך אלי

אריאל פייגלין אמצע בני ברק, אני על מדים. ונשק. בשבוע של יום הזיכרון ויום העצמאות. פייר, קצת פחדתי. תמיד מלחיץ להיות החריג בנוף, במיוחד שכבר

קרא עוד »