אביה חיים הי"ו

בדרך לכותל | מאת ישראל גולדברג, מנכ"ל קרן אביה

השבוע זכינו לחגוג בשמחות ברית קודש מיוחדת ומרטיטה של נכדנו הג'ינג'י החמוד, בן לצבי יהודה ואוריה גולדברג שיחי'. כשלחש צבי על אוזני את השם הנבחר של הנכד התמלא גרוני דמעות. דמעות של גיל התגברו על דמעות התוגה. "וייקרא שמו בישראל אביה חיים" לזכרו של אביה יהושע שלנו, שנהרג לפני כ-13 שנה במזמור י"ט לחייו. אביה חיים יבדל"א, זה הקטן גדול יהיה, רק נולד וכבר מבטיח ומצליח להבריא את כל המשפחה. דמעות של שמחה דוחקות את דמעות הצער של כל בני המשפחה. סבא רבא אברהם וסבתא עליזה ברט מכפר מימון, הוריה הנפלאים של רעייתי האמיצה רונית, חגגו השבוע את יום הנישואים השישים שלהם, והם התרגשו איתנו עד דמעות. סבא אברהם היה קשור לאביה, ובכל תפילה, בחול בשבת ובחג, תמונה של אביה מבצבצת מבין עלי ספר התפילה האישי שסבא נושא איתו תמיד. 


יקב פסגות החדש המרשים והמרווח בשער בנימין נבחר למקום האידיאלי לערוך בו את הברית, ולא רק בגלל מגבלות הקורונה אלא בעיקר כי לא הרחק מכאן היו שדות הקרב שבהם השתתף אביה שלנו במלחמה על רגבי המולדת. בעמונה הוא חטף מכות רצח, ובחומש ובשא-נור הוא העלה מתנחלים לשמור על ההריסות ולהפגין נוכחות וסיפק להם לשבת קודש מלוא הטנדר מאפים שאסף ממאפיות בפתח תקווה. הוא הביא להם שמיכות ובגדים חמים, ועם חשכה החביא בין השיחים את הטנדר ששאל מסבא אברהם, שהוזכר לעיל, כדי שהמשטרה לא תחרים את הרכב.
יהי רצון שאביה חיים יאריך ימים וימשיך בדרך של חסד ומסירות על אהבת התורה העם והארץ בשמחה ובטוב לבב.
בדרכי לכותל אני מהרהר בזכות הגדולה שנפלה בחלקי לחיות בדור של תקומה ולראות בנים ובני בנים עוסקים בחסד, בתורה וביישוב ארץ ישראל. תוך כדי הליכה אני חולף ליד ביתו של רב הרובע היהודי הגאון הרב אביגדור נבנצאל שליט"א. בימים של מגפה אני נמנע מלהיכנס לביתו. בפעם האחרונה, לפני כחצי שנה, זכיתי להצטופף בלשכתו עמוסת הספרים עם בני היקר, ישי לב שמחה, ערב גיוסו לחייל השריון. הרב, בחיוכו החם, החכם והמצטנע, נתן לישי ברכה ועצות טובות כיצד ראוי להכניס רוח איתנה של עוצמה וחיוניות ושמחה לתקופת השירות.
הרב בעיניו המאירות הזכיר לנו שגם הוא וגם אנחנו בקרבה שנייה, בני משפחת קהוס, שהיא נצר למשפחת קהת, בני הכוהנים. אני לא זכיתי להיות כוהן אף שסבתא של אימי תבדל"א באה ממשפחת כוהנים. הסבתא המשותפת עם משפחת נבנצאל. לא בכדי התרגשתי מהתמדתו של הרב צבי יהודה בברכת כוהנים. מעולם לא ויתר על ברכת כוהנים גם כשהיה מרותק למיטתו בבית החולים וגם כשסבל מכאבים וייסורים ברגליו.
מהרב למדתי פרק חשוב בהלכות התמדה ומסירות נפש על כל דבר שבקדושה. במנייני הרחוב אני מתרגש להתברך בברכת כוהנים שהמדרכה משמשת להם דוכן כאשר לפתע פתאום באמצע המולת היום בימי החול או בשבת קודש הם ממלאים את רחובות העיר בברכה אלוקית מלאה בכל הטוב שבעולם ועוצרים את התנועה ברחוב שעה שנשים, ילדים וגברים נעמדים דום בקרן הרחוב כדי לתפוס בדל של ברכה וקדושה. מראה סוריאליסטי של ימי מגפה מלאים בתופעות על-טבעיות.
בדרכי חזרה מהכותל, עוד לפני שהשמש הירושלמית מספיקה לטפס לשליש רום שמי התכלת, אני זוכה לשמוע ברכת כוהנים כמעט בלתי פוסקת מחצרות הבתים ומחלונות בתי הכנסת העתיקים ברחוב יפו ושלוחותיו. בסיורי סליחות אנו שמים לב לבתי התפילה הרבים שצובעים את רחובות העיר בקדושה ובתפילה. למרות התקופה המאתגרת יזמנו בקרן אביה בשיתוף אגף מורשת ישראל בעיריית ירושלים ומנהל הרובע היהודי אירוע אמירת סליחות מוזיקלי. כך נחדש את אמירת הסליחות המתנגנת מעל פסגת הר הזיתים, נוכח מקום מקדשנו וקודש הקודשים, ונגאל שוב את הר הזיתים משממונו.
במוצאי שבת נצבים-וילך, י"ג באלול, נאמר וננגן סליחות יחד בע"ה בהר הזיתים עם החזן והזמר בעל הנשמה הגדולה ישראל פרנס בליווי כליזמרים. בהכנה למעמד הסליחות נשמע שיעור מרתק מפי הרב מאיר גולדויכט, ראש ישיבה יוניברסיטי. נשמור היטב על כל הכללים ונאפשר רק לזריזים שיירשמו ראשונים להגיע לאירוע בהר הזיתים. כל הקודם להירשם זוכה. לכל מי שלא יוכלו להגיע נשדר את הסליחות באתרי האינטרנט של גילוי דעת, קרן אביה, ערוץ 7 ועוד.
יהי רצון שנזכה שוב לפקוד את הר הזיתים בשמחות ובתפילות כמו בתקופה שלפני הקורונה ואף יותר, כמו בתקופת הגאונים.

כתבות נוספות בקטגורית בדרך לכוותל