אזניים לכתל

בדרך לכותל | מאת ישראל גולדברג, מנכ"ל קרן אביה

בחורף הירושלמי ללכת לכותל ‘בין הטיפות’ זו אינה מליצה. גשם של ברכה ירד לסירוגין בשבת האחרונה ושיחק במחבואים עם השמש החורפית שהפציעה בינות לעננים. בזכות הקורונה נבנו ברחבת הכותל בנוסף למחיצות גם אוהלים להפריד בין הקפסולות, כך יכולנו השבת להתפלל ולקרוא בתורה בנחת, למרות הגשם.
כפי שסיפרתי, בדרכי לכותל אני זוכה להתענג על מראה משכן הכנסת המצטנע בענווה בנוף הירושלמי, מה שמזכיר לי את הפסוק: ״…בין כתפיו שכן״. מכאן יצא בשבוע שעבר ראש ממשלתנו לפגישת בזק בסעודיה. ארבעה ימים לאחר הפגישה הבהולה התבשרנו שהמוסד (לכאורה) הצליח לחסל את פרופ’ מוחסן פחריזאדה, מי שנחשב לאבי תוכנית הגרעין האירנית.

 אני עושה אחת ועוד אחת ומניח שביבי נסע לתאם עם הסעודים את המהלך המתוכנן, המורכב והגורלי הזה. שהרי יש לחיסול החשוב הזה השפעה גם על הסעודים שמאוימים על ידי האירנים מטווח קצר.
זכיתי לשרת עשרות שנים, בסדיר ובמילואים, במערך המודיעין המשוכלל של מדינת ישראל. להיות חלק מקהילת המודיעין הישראלי היא חוויה מחייה ומרתקת שמאפשרת הצצה לעולם מרתק של אומץ, חכמה, תעוזה ותושייה, ומזכה אותך לראות יום יום נפלאות של השגחה א-לוקית סמויה כגלויה. הייתי עד, ולקחתי חלק, בס’’ד, בגילויים מודיעיניים מצמררים, שבזכותם נמנעו אבדות גדולות בנפש. מערכת המודיעין הענפה שלנו פועלת בגבורה, יום ולילה, ובזכותה אנו יכולים לצפות את הרעה וגם לתכנן את הגנתנו מאויבים אכזריים הקמים עלינו לכלותינו.
לא סוד הוא שישראל הקטנה היא מעצמת מודיעין וסייבר מתוחכמת מהמובילות בעולם. המידע הרגיש והמדהים, שאנו אוספים במזרח התיכון ובכל העולם, מסייע לנו ולבעלות בריתנו למנוע התקפות ופיגועים ולהסיר איומים קיומיים. ישראל מספקת תדיר מידע מודיעיני חיוני על המזרח התיכון (ולא רק…) לאמריקה וגם למדינות באירופה הידידותיות לנו. מהלכים אלו רגישים מאד ומסוכנים לנו, כי יש תמיד חשש שייחשף המקור והנזק יהיה בלתי הפיך. אמריקה הגדולה נהנית מהמודיעין הישראלי ולא תמיד יודעת לגמול על כך. הנקמנות שלהם בפרשת פולארד עומדת בסתירה לכך שהאמריקאים מקבלים מאתנו מידע מודיעיני רב ומגוון. והם אף לא בוחלים לרגל אצלנו.
למה נזכרתי בכל זה? גבולות מדינת ישראל מקיפים חלק קטן מהארץ שהבטיח ה’ ליעקב אבינו. ברוב האטלסים העולמיים מדינת ישראל כלל לא מסומנת או בקושי נראית. במפות שכן מציינות את קיומנו אנחנו בקושי נראים על המפה, והשם של המדינה הקטנה שלנו גולש לעבר הים התיכון, כי בגבולות המדינה אין מקום לרשום את שמה. והנה מדינת ישראל הקטנטונת היא מעצמה עולמית בתחומים מתקדמים רבים: במודיעין, בהיי-טק, במחשבים, בסייבר, בהגנה אווירית, בצבא, ברפואה, בביטחון, במחקר חקלאי, באנרגיה מתחדשת, בכלכלה ועוד. למדינה הפצפונת שלנו יש ״יד ארוכה״ בכל קצוות הגלובוס. בין מקבלי פרס הנובל בכל שנות קיומו, היהודים והישראלים מובילים באחוזים גדולים, שהם פי כמה מגודלנו באוכלוסייה העולמית. אז מה קורה פה?
בדרכי חזרה מהכותל אני ממהר לחגיגת בר מצווה בקהילת רדליך בקריית משה – של נהוראי בדלוב הי’’ו, צאצא ישיר של הרב הפוסק והמקובל, יעקב משה חרל’’פ, מחבר הספרים: ‘מי מרום’, ‘בית זבול’ ‘צבי לצדיק’ ועוד… מסופר על ביקור מיוחד של הרב חרל’’פ בשכונת קריית משה הוותיקה, שהייתה מרוחקת ממרכז ירושלים ושכנה כמעין פרבר או כפר קטן כמעט מחוץ לעיר. מכיוון שזו הייתה שכונה כפרית ושקטה, הראי’’ה קוק, כשהיה על ערש דווי, התאכסן כאן לנוח ולאסוף כוחות, בבית החלמה קטן ושקט, ברחוב פיק הציורי. הרב חרל״פ היה תלמיד מובהק של הראי״ה קוק ושימש כראש ישיבת מרכז הרב לפני הרב צבי יהודה. הרב חרל״פ התעכב בדרכו וצפה מזרחה אל עבר גבעת מרדכי (של היום) מעל המקום שניצב בו כיום שערי צדק החדש. כל הנוף שנשקף לפניו היה בקעות וגבעות טרשים צחיחות ושוממות. הרב חרל״פ הצביע על גבעות הסלעים החשופות וחזה כי כל השטח הריק הזה יתמלא בקרוב בשכונות חדשות שוקקות ופורחות. מי שהיה נוכח במעמד הזה יכול היה בקלות לטעות ולחשוב לרגע שדעתו של הרב השתבשה עליו. הרב חרל״פ לא היה נדל״ניסט כלל ועיקר. הוא ראה את המציאות הפנימית ואת בניינה של ירושלים בעיניים של אמונה, על פי חזון הנביאים.
מי שמאמין רואה בעיניו מה שאחרים לא תמיד רואים, ומוקיר טובה על כל הברכה הא-לוקית המתגלה במדינת ישראל ובעם ישראל, ובכל אחד ואחת מאתנו יום יום, ואת ההבטחה לגאולת ישראל, שהולכת ומתגשמת בעקביות אל מול עינינו, אם רק נשכיל לפקוח אותן…

כתבות נוספות בקטגורית בדרך לכוותל