אנשי אמונה

בדרך לכותל | מאת ישראל גולדברג, מנכ"ל קרן אביה

צעדתי לפנות בוקר לכיוון כותלנו היקר בשבת ירושלמית חורפית. את פני ליטפו משבי רוח מזרחית קרירה וממעל החלו להציץ קרני שמש זוהרים שריצדו בעליזות על גגות העיר המתעוררת. זירזתי את צעדי להתחמם קצת. לאורך רחוב יפו השתרך שובל של עלי שלכת מרשרשים, שהתבדרו ברוח וצבעו את מדרכות העיר בגוונים מרהיבים של כתום וזהוב.

  א. תמיד מרגש לפגוש בקריאת התורה בכותל את המשך הפרשות העוסקות במפגש יוסף הצדיק עם אחיו שמתאחדים דווקא במצרים, ארץ המיצר. הרב צבי יהודה הדגיש לי שיוסף הורד מצרימה בהשגחה א-לוקית כפי שחלם בחלומותיו הנבואיים, כדי ללמוד שם ולתרגל כיצד מנהיגים ומנהלים מדינה. יוסף מכשיר ומבסס עצמו לדורי דורות כמייסד ההנהגה המדינית בעם ישראל ובמדינת ישראל העתידה לקום בגאולה האחרונה.

 זכינו שהיום אנו נמצאים בימי הגאולה האחרונה וחווים את תקופת משיח בן יוסף. לומדים יחד, לאחר גלות ארוכה ופירוד נורא, כיצד ראוי לנהל מדינה בקוממיות ולהנהיג עם לתפארת. המחלוקת בין האחים שהתביעה את אותותיה ומורגשת עד היום במסדרונות הכנסת ובשדרות העם ניכרת בכל נושא: מטיפול במשבר הקורונה ועד הכשרת קרקעות פולשים לבדואים ליד דימונה.
ב. מחלוקות האחים והשבטים מחלחלות עד ימינו ומסבירות קצת את המצב האבסורדי שבו אנו מצויים. מנהלים מערכות בחירות שוב ושוב כל כמה חודשים, איננו מצליחים להתאחד ולהתגבש להנהגה מאחדת, אפילו לא בימי מגיפה קשה ואיום גרעיני ממשי מכוון מזרח. כל זה במציאות שאנו מייצגים פה היום רק שניים וחצי שבטים בקושי. צריך להתכונן היטב לעובדה שיש עוד כעשרה שבטים תוססים שמפלסים שבילים בדרך לארץ.
ג. כאן, בכותל, ליד מקום המקדש כל פרשה מקבלת בהירות, עומק ומשמעות שלא תמצאו בשום מקום אחר. המפגש והשילוב המיוחד של השבטים ואיחוד פזורינו מהגלויות השונות מתגלים באופן מופלא דווקא כאן מול קודש הקודשים. דתיים לאומיים וחרדים, ליטאים וחסידים, ספרדים ואשכנזים, חבדניקים וברסלבים, צברים, עולים חדשים וחוצניקים, חילונים ומסורתיים, חיילים ואברכים, נשים גברים וטף, כולם מזילים דמעות התרגשות בעומדם מול שריד חומת בית מקדשנו.
ד. לעיתים אני מביט דווקא בדמויות שאינן וותיקות. אכנה דמויות אלה כ’אורחי הכותל’, מהם חבושים בכיפת קרטון, מצלמה גדולה על צווארם, נוגעים באבני הכותל, מטמינים פתק מקופל היטב ופורצים בבכי תמרורים. אני מקנא בהם. הרגש הטהור של האמונה חי ובוער בתוכם כמו בתוך כל יהודי, אך הוא תמים יותר, זך ורענן יותר, לא נשחק, לא עייף ולא נרדם.
ואני? חפץ אני להגיע למדרגת דבקותם ומוצא עצמי אוחז בשולי גלימתם… כמו דברי הרמח’’ל :’’מלמד שכל אדם נכווה מחופתו של חברו’’. הרמח”ל מסביר שאדם מסתכל על חברו וחש רצון להתקדם ולהשתלם ‘’לא בגלל הקנאה (אשר תיפול רק בחסרי דעת) אלא מפני ראותו עצמו רחוק מהשלמות’’. חש אני שיש לי עוד הרבה מה ללמוד ועלי לעשות מאמץ להשתפר באיכות התפילה ובדבקותי בה’.
ה. תוך שאני מהרהר, הבחנתי בקרן אור זוהרת נעה לעברי. חידדתי את מבטי וזיהיתי להפתעתי ולשמחתי את ידידי הרב מאיר גולדויכט המאיר פנים לכל אדם ומחייך תדיר. הרב גולדויכט שח לי שהוא כבר התפלל במניין ותיקין, והגיע לכותל כדי לתת שיעור ולקבל השראה לשיעורו השבועי בפרשת השבוע שאותו מעביר בהתנדבות בעשרות שיעוריו בזום המשודר לאלפי מאזינים בכל העולם. מעז יצא מתוק אומר הרב מאיר. בעבר הקשיבו לכל שיעור בישיבה או בבתי הכנסת כמה עשרות תלמידים ותלמידות, היום בזכות השידורים און-ליין משתתפים בכל שיעור מאות או אלפים. גילוי נאות: הרב גולדויכט מתמיד להתנדב ולתת שיעורים באירועים של קרן אביה בפארק הזה”ב, או בסליחות בהר הזיתים או בשבת הגדול בהר הזיתים. בשיעורים אלה משתתפים אלפי מאזינים ולפעמים הרבה יותר מזה.
ו. עוד אני נפרד מהרב מאיר וממקום התפילה וצועד אחורנית כשפני אל הכותל, פגשתי עוד ידיד ותיק שמהר להצטרף למניין הקבוע שלו ליד הכותל – ראש העיר ירושלים, משה ליאון ורעייתו סתוית היקרה. ברכתי אותם בברכת שבת שלום לבבית וציינתי בהערכה רבה את התהליך החיובי שעוברת ירושלים בכל המובנים. מאז נבחר משה להוביל את הבירה לעידן חדש ולשיאים חדשים מורגש הייטב שיפור בכל תחום: בתחום הניקיון, בתחום הרווחה, במלחמה בסמים ובאלכוהול, בטיפול בחסרי בית (שבהם הייתי נתקל תדיר בדרכי ברחוב יפו בדרך אל הכותל), במאבק בקורונה, במערכת החינוך, בטיפול בשכונות, בבנייה רחבה ומואצת גם בשכונות יהודיות במזרח העיר, בתחבורה ובכבישים ואפילו ביחס הפתוח לכל תושב. בטרם נפרדנו פניתי בספונטניות לסתוית והודיתי לה על כל הטוב שהזוג המופלא הזה עושה למען העיר ירושלים. הודיתי לה על התמיכה ההדדית ועל השותפות המשפחתית באתגרים בחזית הציבורית. הם זוג חדור אמונה ואהבה לירושלים ולתורת ישראל – לדוגמא ולמופת.
מירי שלנו, ע’’ה – נודע לי עתה על הסתלקותה של ‘צלמת גוש קטיף’, האשה המופלאה – מירי צחי ע’’ה. מירי נלחמה זמן ממושך במחלה הקשה והסתלקה היום, יום שלישי של פרשת ויגש תשפ’’א בקיצור ימים ושנים. ניסיתי להתקשר אליה בשבוע האחרון כמה פעמים אבל לצערי היא כבר לא ענתה.
מירי עבדה איתנו רבות בחריצות האופיינית לה, באנרגיה בלתי רגילה בצילום ובתיעוד אירועים רבים בהתיישבות ביו”ש, בגוש קטיף, בעצמונה, בחומש, בשאנור, בהר הזיתים ובכל מקום בארץ. למרות כישרונה העצום, מירי פעלה והתנהלה בענווה ובצניעות מיוחדת והייתה בעלת עין טובה, תרתי משמע, ובעלת אמונה גדולה בתורת ישראל וכשרון ענק. היא זכתה להוציא לאחרונה אלבום צילומים גדול ומרשים המכיל מסכת רחבה מאד של תיעוד מצמרר ומרגש של מאבקים על בניין הארץ.
למירי, צלמת ארץ הקודש, היה מנוע טורבו סילוני פנימי שהוזן מאהבה עזה לכל רגב בארץ ישראל, לכל פינה, לכל אדם, לכל יהודי, טף ונשים. היא עבדה יום ולילה ללא לאות כדי לא להפסיד אף תמונה של מאבק על הארץ או של אירועים שביטאו חיבור למדינה לעם לתורה ולארץ.
יהי זכרה ברוך.
שבת שלום של נחמה וישועה. התאוששות, שמחה, אחדות, בריאות ובניין ירושלים■

כתבות נוספות בקטגורית בדרך לכוותל