את ארצי חילקו

בדרך לכותל | מאת ישראל גולדברג, מנכ"ל קרן אביה

שלוש עשרה שנה לאחר פטירת הרב קוק, במוצאי שבת כ"ט בנובמבר, כחצי שנה לפני הכרזת המדינה, הצביעו האומות המאוחדות על תוכנית החלוקה. תוכנית החלוקה הכירה בזכות עם ישראל על חלק מארצו. ההצבעה הייתה מתוכננת לערב שבת, ובדרך נס ביקש שגריר צרפת לדחות אותה ביממה, ובכך מנע חילול שבת המוני. בתום ההצבעה הוכרזה באום זכותנו להקים מדינה בחלק קטן של הארץ. ללא חברון, ללא מזרח ירושלים וללא חלקים גדולים מארץ ישראל התנ"כית. במוצאי שבת, אור ל-30 בנובמבר, יצאו המונים בריקודים של שמחה בחצר המוסדות הלאומיים. היום חצר זו היא רחבת הכניסה לבנייני הסוכנות היהודית, ההסתדרות הציונית, קרן היסוד וקק"ל. 

באותה שעה נועד הרב צבי יהודה עם הרב חרל"פ, תלמיד חבר של אביו, בחדר הקטן של האב, הרב קוק. חדרו של הרב קוק היה המקום הקדוש ביותר בבית הרב. כאן כתב את ספריו וכאן קיבל השראה לחזונו הגדול שקיבוץ גלויות הוא סימן לאתחלתא דגאולה. כבר אז חזה הרב קוק את הקמת המדינה, חמש עשרה שנה לפני שנוסדה. הרב צבי יהודה והרב חרל"פ שמעו בזמן אמת על הכרזת האו"ם ברגשות מעורבים וסוערים. מצד אחד שמחו על ההכרזה, ומצד שני הצטערו עד דמעות, מכיוון שמפות החלוקה חייבו את עם ישראל להסתפק בגבולות מצומצמים ושסועים ולוותר על הכותל ועל הר הבית ועל עיר האבות חברון ועל גוש עציון ועל כל יהודה ושומרון וחבל עזה והגולן ועל בקעת הירדן וקבר רחל ועוד ועוד.
הרב צבי יהודה והרב חרל"פ, שם, בחדר המיוחד הזה, הצהירו אמונים לירושלים ולציון: "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני". מצד אחד אמר הרב צבי יהודה "היא נפלאת בעינינו", מתחיל להתקיים חזון הנביאים, ומצד שני זעק הרב "את ארצי חילקו" וכתב על שאין לנו שום מנדט לוותר על סנטימטר מארץ ישראל, ארצנו היקרה, שהרי היא מתנה אלוקית לכלל ישראל בכל הדורות.
באותו לילה לא הצטרפו לחוגגים הרב צבי יהודה והרב חרל"פ. גם ראש הממשלה המיועד דוד בן-גוריון לא הצטרף לחוגגים. ואומנם, כל חבלי מולדת אלו שוחררו רק כעבור כמעט שני עשורים. אז, לאחר שחרור חבלי המולדת הכותל והר הבית, יצא הרב צבי יהודה לרחובה של ירושלים והצטרף לריקודים עם רבבות ישראל בכיכר ציון, והכול המשיכו לרקוד יחד, כאיש אחד, בשמחה עצומה עד לכותל המערבי. כל זה כדי להכיר טובה ולהכריז: "לעולם לא נוותר עוד!" ולחגוג את החזרה לעצמיותנו ולשחרור חבלי ארץ קודשנו, כך הסביר לי לימים הרבי צבי יהודה. 

בימות החגים היה הרב צבי יהודה עולה לדוכן ומברך בהתרגשות ובהתעלות עצומה ברכת כוהנים – "וישם לך שלום" – בבית המדרש של הרב קוק בבית הרב, שבו התפללנו. ממש במקום זה עמד לפני שנים לא רבות אביו הגדול, הכוהן, שחזה את תקומת עם ישראל בארצו.

והינה בימים אלו שוב עולה על הפרק תוכנית חלוקה. מצד אחד "היא נפלאת בעינינו", ומצד שני יש בה סכנות גדולות. מצד אחד שטחים על נרחבים מיהודה ושומרות תוחל סוף-סוף ריבונות ישראלית, מאות אלפי משפחות ישראליות ינשמו לרווחה ויזכו לרשום את ביתן בטאבו ולקבל זכויות שוות כאזרחים במדינה יהודית מתוקנת, וחבלים גדולים של ארץ התנ"ך, המלכים והנביאים יקבלו מעמד שווה כערים חשובות בכל הארץ. מצד שני הסיפוח מותיר שטחים נרחבים למדינה פלסטינית עתידית שעלולה להפוך למדינת טרור ולבסיס לחדירת גורמים עוינים מאיראן. כוחות רשע אלו יסכנו את האזור כולו! 

 

רק לפני חמש עשרה שנה עשה אריק שרון טעות נוראה ונתן לערבים אוטונומיה בשטח עזה, וצעד זה הביא מייד לפלישת גורמים מוסלמיים קיצוניים שתפסו את כל האוכלוסייה הערבית שם כבני ערובה. לא חלפו חודשים אחדים, וכל תושבי הדרום ומרכז הארץ הפכו בעל כורחם בני ערובה נרצעים לאיומי הרקטות של חמאס, ג'יהאד וחבריהם. טווח הרקטות בארסנל המתרחב רק גדל ומשתכלל. שרון הצהיר אז בתוקף, ואפילו הצליח לשכנע רבים מאוהדיו, שלא ייתן לעזתים לסכן את תושבי ישראל. "אם הם יאיימו עלינו, ניכנס לשם ונכריע אותם לאלתר". אבל מילים לחוד ומעשים לחוד. שרון קיבל בתקשורת מעמד של אתרוג יקר ומשובח, ואנו משלמים את המחיר מאז יום-יום. לא רק תושבי גוש קטיף ולא רק תושבי העוטף והדרום כולו אלא כל יושבי הארץ. על טעויות כאלו אנחנו משלמים מחיר דמים יקר. על טעויות לא חוזרים.

נוסף על כך, לפי השמועות שרצות בתקשורת, יישובים יהודיים רבים ביו"ש יהפכו למובלעות בשטח עוין. דרכי גישה ותנועה ייחסמו בפניהם. כל יציאה וכניסה יהפכו לסיוט בלתי נסבל. גם אתרי מורשת היסטוריים רבים וקדושים לעם יישאר מחוץ לגדר. הדרכים למקומות העבודה, הלימוד והבילוי תיחסמנה. כמו כן מעל יישובים צעירים רבים, שמאכלסים מאות משפחות, מרחפים סימני שאלה קשים.
הטענה הכבדה ביותר נגד מהלכים חפוזים היא שהריבונות היהודית תכשיר את הקרקע לריבונות ערבית בשטחי מדינת ישראל, כפי שמשה דיין נתן את מפתחות הר הבית ומערת המכפלה לוואקף וכמו שאריק נתן את המפתחות להניא, והכול בסמוך לשדה התעופה בן-גוריון, לכפר סבא ולנתניה.
אהוד אולמרט יצא השבוע להגנת תוכנית החלוקה המדוברת וטען בראיון עיתונאי: "גבולות 67' הם בני הגנה". זו אמירה קשה ומקוממת. הרי "על אלה אני בוכייה": אם הכוונה היא שלאחר מימוש התוכנית המדינית הקשה הזו ניאלץ להמשיך לתת הגנה צבאית הדוקה ואף מתוגברת לגוש דן ולתל אביב מפני טילים ופיגועים, מה שווה כל התוכנית? הרי לא יעברו שבועות אחדים וכוחות קיצוניים ישתלטו על השטחים המפונים ביו"ש כמו שעשו בעזה ויהפכו את כל האוכלוסייה שם לבני ערובה ולמחבלים בפועל. זהו חלומם הנחשק של שלטונות הרשע באיראן ובטורקייה.
עדיין לא נחשפו המפות. עדיין נראה שכוונת מתכנני התוכנית היא שלא לחזור על טעויות העבר. עדיין אפשר לעצור ולתכנן היטב את המהלך הרגיש הזה. עם התושבים. עם מועצת יש"ע. עדיין אפשר להחיל ריבונות בהקטנת הסיכונים. המנהיגות הישראלית צריכה ללמוד מהניסיון המר בעזה. גם עזה אמורה להישאר לכאורה מפורזת, אבל מדי יום מוברחים לשם כלי נשק ותחמושת בכמויות עצומות. העולם כולו לוחץ לתת להם נמל ושדה תעופה כדי שיוכלו לפרוח כלכלית ולהביא בקלות רבה יותר נשק מתוחכם שיסייע להם להילחם במדינה הציונית. רק אם נהיה נחושים ומאמנים תבין המנהיגות האמריקאית את הצורך שלנו לשמור על ביטחון התושבים. 
שבת שלום. שבת של הרחבת הדעת וביטחון בארץ. שבת של נצח ישראל לא ישקר.

כתבות נוספות בקטגורית בדרך לכוותל