בשנה הבאה לא נשב על המרפסת

בדרך לכותל | מאת ישראל גולדברג, מנכ"ל קרן אביה

השבוע קיבלנו את הבשורה המרה על הסתלקותו של הרב ישעיהו הבר לגנזי מרומים.

הרב הבר הוא בשבילי ובשביל רבים אחרים, מגדלור ודוגמא אישית של הקרבה נתינה והצלת חיים. מאות אנשים ניצלו בזכות הרב הבר, מאות שוכנעו לתרום כלייה. והכי חשוב הרב הבר הצליח לשנות תודעה ולהכניס את תרומת האיברים בחיים לפסגת השאיפות של מי שחפץ להציל חיים.

משבר המגפה הנוכחי הידגיש את הטוב בעם ישראל. אלפי ארגונים מאות אלפי מתנדבים פועלים יחד עם כוחות הבטחון לסייע לחולים לזקנים לבודדים ועוד.

 

עם ישראל לא מעוניין לשבת על המרפסת ולספר ציפורים. זה עם מיוחד שהולך בדרך ה'. מה הוא רחום אף אתה רחום. החספוס שאנו מקירים מחיי היום יום ברחוב הישראלי הוא חיצוני בלבד ומטעטע.

במגפת השחפת הנוראה, חשוכת המרפא, שתקפה את בוצ'אטש לפני כמאה שנה, חלו ונפטרו יהודים רבים מאד. אנשים פחדו לטפל בחולים ובמתים כי כל מגע עם מי שחלה היה פסק דין מוות. סבא רבא שלי, הרב אליקים גצל זצ"'ל, התנדב ללא היסוס לטפל בחולים ולסייע בקבורת המתים. מתי מצווה. זו הייתה מסירות נפש בכל מובן המילה, כי הסיכוי לשרוד את ההדבקה היה אפסי. הוא זכה להציל ולטפל ביהודים רבים ואף לסייע בטהרה וקבורה ראוייה למתים לא מעטים. לצערי הוא נדבק במחלה ונפטר בגיל 39. הרב הותיר אלמנה ואחד עשר ילדים.

דרכו של סבי היא נר לרגלי. גם אביה שלנו ספג מרוח זו של הקרבה ואימץ אותה כדרך חיים. התנהגות יהודית זו משקפת את תודעת ההקרבה עד מסירות נפש שמתגלה בעמנו בכל דור וגם כיום. די להתבונן בציוותי הרפואה המופלאים ובציוותי החילוץ והטיפול של מד"א  ובמסירותם של כוחות הביטחון כדי ללמוד שיעור ענק בערבות הדדית ומנהיגות יהודית.

כל ההקרבה הנפלאה מתבצעת שלא על מנת לקבל פרס! מי שמתנדב מסכן את חייו ביודעין למען הזולת ובוודאי לא מצפה לקבל גמול או פרס כל שהו, כי אין שום מחיר ותמורה לחיים עצמם.

כשאני פוסע לכותל המערבי עולים במחשבתי יהודים  שפעלו בדרך של גבורה ונתינה כל הדורות.

מתנדבים ומתנדבות אלו הם המנהיגים האוטנטים של עם ישראל. המנהיגים בפועל. הם נותני הדוגמא האישית והם שמובילים אותנו לגלות את הפנימיות שלנו כעם סגולה כעם ששוחר רק טוב וחסד.

הנה אני הולך לפגוש את גבי שיינין שמארגן במסירות מופלאה את המניין שלנו בכותל ברציפות ובהתמדה זה כ-53 שנה. גבי מתעורר בשבת למניין וותיקין כדי להספיק לארגן את מקום התפילה שלנו, בדיוק באותה פינה קדמית ליד עזרת נשים ללא שינוי, כדי שגם נשים תוכלנה לשמוע תפילה וקריאת התורה. במשך עשרות שנים גבי עבד במסירות והקרבה בחברא קדישא ירושלים וטיפל בעשרות אלפי נפטרים בכבוד ששמור רק למלכים.

והנה, רק תחלוף המגפה ואוכל לפגוש בכותל גם את חתן פרס ישראל הטרי הרב יעקב אריאל נשיא מכון התורה והארץ, שכל מעשיו בעולם הזה הם לשמש עבד לעם קדוש. גילוי נאות: הרב אריאל חיתן אותי עם רעייתי רונית לבית ברט בקהילת כפר מיימון – תושייה אותה הנהיג במסירות מעוררת השראה במשך עשרים שנה. הרב אריאל הוא בשבילי דוגמא להנהגה ארץ ישראלית מקורית עם דאגה לחקלאות הישראלית, גם בשנות השמיטה, ומציאת פתרונות הלכתיים מודרניים לקידום הכלל והפרט במדינת ישראל המשגשגת. יש בו אהבת ישראל ואהבת הארץ שבאה מעמקי ליבו.  הנהגתו מבוססת על חוכמת חיים מיוחדת וידענות ובקיאות עצומה בכל חלקי התורה.

איזה עוד מנהיג אפגוש בכותל? על כך בשבועות הבאים בל"נ.

לפני סגירת הגיליון התבשרנו שישי השריונר שלנו יגיע לכבוד שבת ק' הבייתה לאחר חודשיים של סגר בחולות הנגב ליד אילת. נעדכן בע"ה בהמשך.

לכולכם, שבת שלום של בריאות ואושר.

 

 

 

 

כתבות נוספות בקטגורית בדרך לכוותל