דמים בדמים נגעו

בדרך לכותל | מאת ישראל גולדברג, מנכ"ל קרן אביה

1. בחנוכה זכינו להפיק בקרן אביה, גם השנה, את האירוע השנתי הענק, פארק הזה”ב חמ”ד על גלגלים. מאות משפחות ואלפי ילדים השתתפו באופן פעיל, ענו על שאלות פתרו חידות תרגלו בסדנאות ונהנו מהצגות. זו הייתה חוויה מדהימה של הורים וילדים שתרגלו ולמדו יחד כללי זהירות מצילי חיים של התנהגות נכונה בדרכים. יחד, הורים וילדים למדו איך לא להסיח דעת בכביש, מי ברגל מי ברכב – דור לדור יביע אומר. 
2. בדרך לכותל פגשתי את ד’’ר פרי נוסן, ידידי היקר, שמארגן במשך שנים רבות מניין קבוע בכותל בשעה שבע בבוקר. פרי צעד לכותל יחד עם נכדו החמוד יד ביד, כסבא שמחנך את נכדו להשכמה, למסירות לתפילה, לצעידה ארוכה לשריד חומת בית מקדשנו – דור לדור יביע אומר. 


3. כשהגעתי לקפסולה שלנו שמחתי לפגוש את ידידי הקבלן והיזם, בונה הארץ לתפארת, תלמיד חכם מאיר פנים ואיש חסד הרב ולול הורביץ ממצפה יריחו, חתנו של הרב גץ, רב הכותל האגדי. ולול מקפיד להגיע תדיר לכותל עם ילדיו, חתניו ונכדיו יחד עם לילי רעייתו. לילי ממשיכה את דרכו של אביה הרב גץ בחיזוק מורשת הכותל וחיבוב התפילה בבית הכנסת במנהרות הכותל שבנה הרב גץ במקום הקרוב ביותר לקודש הקודשים – דור לדור יביע אומר.
4. בקריאת התורה צדו עיני את פירוש רש’’י על תגובת יעקב אבינו לבקשתו של יהודה, שהתחנן לפני אביו לשחרר את בנימין הקטן באחים כדי שיצטרף למסע למצרים, לערוך פגישה עם יוסף, סגנו של פרעה. יעקב אבינו מגיב בדאגה וחושש מאד ‘שיקרהו אסון בדרך’. רש’’י שואל: “וכי בתוך הבית לא יכול לקרא אסון?”. כלומר, יעקב יודע בוודאי ששנותיו של בנימין קצובות לו מלמעלה ואם נגזר עליו להסתלק מן העולם זה יכול לקרות גם בבית פנימה. רש’’י מתרץ מיד שבשעת מסע בדרכים השטן מקטרג. כלומר- מכיוון שיש בדרכים סכנות כל העת הנוסעים והולכי הרגל חשופים למצבים מסכני חיים שמעוררים את הדין. לכן צריך להיזהר בדרכים יותר מבכל מקום אחר. יעקב חשש לשחרר את בנימין למסע בדרכים כדי לא לסכן את בנו האהוב – דור לדור יביע אומר.
5. זו גם המטרה של אירועי פארק הזה”ב שאנו מקיימים לזכר אביה, הבן היקר שלנו, שנהרג בדרך – בדרכו מקדומים לישיבה באלון מורה, מטרת פארק הזהב היא להגביר את המודעות והאחריות של הורים וילדים לזהירות בדרכים – כל זה כדי להציל חיים.
6. ביום שישי חזרנו בדרכנו מאילת ונסענו לניחום אבלים אצל משפחת יונגרייס בבית-אל. לפני שבוע כשחזרה רעייתי מביקור הורים בכפר מימון ראתה בדרך לירושלים, בצומת לטרון, תאונה מחרידה ופרמדיקים מבצעים פעולות החייאה בפצועים על הכביש. משפחת יונגרייס שכלה שני בנים מקסימים וטהורים – ידידיה חיים ואלישיב ז״ל. הבן יאיר בן רחל יונגריס יבדל’’א נפצע באופן בינוני ושוחרר בשעה טובה לביתו בעוד הדוד נתן צבי בן צפורה מיכל שנהג ברכב, נפצע קשה ועדיין מורדם ומונשם בהדסה, יהי רצון שיחלים במהרה בע"ה. הרבנית ימימה מזרחי הגיעה גם היא לנחם. במילים מחזקות הכריזה שמעתה המשפחה המיוחדת הזו לא תדע יותר צער ורק תתעלה לישועות ולשמחות. לי היה רושם שכולנו התחזקנו שם יותר מאשר חיזקנו. שמעתי את הסבתא יונגרייס המיוחדת ממבוא חורון ששכלה שני נכדים ובנה היקר מיטלטל פצוע קשה בין שמים וארץ מחזקת את כל המשפחה בדברי אמונה וקבלת הדין לטובה מתוך אהבה. האב יעקב מרגיע את כולנו באומרו שלו היו שואלים אותו אם הוא רוצה לקבל במתנה לזמן קצוב את שני הילדים המתוקים האלה הוא לא היה מהסס לרגע. זו הייתה מתנה נפלאה בהשאלה, שהסבה למשפחה הרבה שמחה לזמן מוגבל. קשה הפרידה וקשה הגעגוע וחייבים להתחזק ולהמשיך בדרך העולה בית-אל.
7. עוד הם קמים מהשבעה והנה הזדעזעה הארץ ביום שני השבוע מהפיגוע הרצחני והנפשע שבו נרצחה בדם קר אסתר הורגן הי’’ד מטל מנשה. אסתר עולה מצרפת, אומנית, אם לשישה שיצאה לעשות כושר בחורשת ריחן הסמוכה ונפלה טרף לחיות בדמות אדם. כל פשעה שהיא יהודייה. גם היא נרצחה בדרך.
"גדר ההפרדה” שנושקת ליישוב חריש ועוברת ליד ריחן היא מקום בעייתי מאד, מסוכן ומועד לפורענות. הקרבה לכביש 6 ולישוב חריש מזמינה מידי יום כ4000!!! שב’’חים שמסתננים דרכה. הם פולשים דרך פרצות בגדר, דרך מנהרות שהם חופרים תחתיה או שהם פשוט מתפסים מעליה. המחבלים האלה מבריחים מדי יום סחורות במאות אלפי שקלים: סיגריות מזויפות, אביזרים לפלאפונים, מוצרי מזון וקוסמטיקה, סמים ועוד. בעבר הוצבו לאורך הציר כוחות צבא מקצועיים בסדר כוח של כמעט חטיבה. לאחרונה צומצמו הכוחות והוצבו במקומם יחידות קטנות יותר שכמה מהן מקצועיות וכמה מהן מעורבות שאינן מתורגלות במלחמת גרילה נגד מחבלים. המסתננים זורקים בקת”בים וזיקוקים, מניחים מטענים ומתגרים באזרחים ובחיילים. הקצינים והחיילים ששומרים על הציר עומדים יום יום במשימות בלתי אפשריות והם חוששים לירות, להתריע ולהבריח את המחבלים שמא יועמדו לדין. חיילים שאינם מוכשרים למשימה עומדים מול קבוצות של עשרות או מאות מחבלים ומחבלות בפוטנציה שמתגודדים תדיר סמוך לגדר ועושים פרובוקציות. המחבלים נוקטים תכסיסים כדי להתיש את הכוחות שלנו וכדי להסית את תשומת ליבם מההברחות החמות ומניסיונות הפיגוע.
מפעם לפעם החיילים עוצרים שב’’חים ומנהלים מרדפים אך שיטת פעולה זו של כיבוי שריפות לא מצליחה לעקור את הרע מהשורש.
תושבי ישובי צפון השומרון כמו טל מנשה, שקד וריחן, מבינים את המצב הבעייתי איתו מתמודדים הכוחות המצומצמים המוצבים בשטח, ולכן הם מעודדים ומחזקים את החיילים המוצבים בגזרה, מפנקים אותם במטעמים, בממתקים, בחטיפים, בשתייה קלה ובעוגות, ומציפים אותם בחום, בחיבוקים ובאהבה.
כואב לי נורא, שרק לאחר שיהודייה תמימה ויקרה כל כך נרצחת באכזריות יתעוררו שם למעלה במטכ’’ל ואולי ייחשבו מסלול מחדש.
ארץ אל תכסי דמה. שבת היא מלזעוק.
יהי זכרה ברוך.

כתבות נוספות בקטגורית בדרך לכוותל