הבשורה המרה באתיופיה

בדרך לכותל | מאת ישראל גולדברג, מנכ"ל קרן אביה

השבוע חזרנו לארץ בגעגוע עם חברינו מהמשלחת היקרה איתם זכינו לתור את אתיופיה, בדיוק בשבוע בו חל חג הסיגד.
פגשנו שם אנשים נפלאים, מחייכים, מנומסים, ביישנים, נעימים ומזמינים. רובם חיים בדוחק, בעוני רב ובצפיפות. תיירנו בנופי בראשית פראיים. ראינו עדרים אין-סופיים של בקר שמאיימות עליהם חיות פרא שמתהלכות בטבע באין מפריע. הפתיעו אותנו קופים שקיפצו בין חדרי המלון שלנו. הצטלמנו עם להקות של מאות קופים בעלי רעמת שיער מרשימה שהילכו ללא חשש לצידנו בין גבעות ירוקות בארץ הענקית הזו.
בדרום אתיופיה, על גבול קניה, פגשנו שבטים פגניים, עובדי אלילים, החיים בדיוק כמו לפני אלפי שנים. הם מנותקים מכל סממן של חיי ציוויליזציה, לא מים, ללא חשמל, בלי תקשורת ובלי תשקורת. הם מזכירים וממחישים לנו להפליא כיצד חיו השבטים הכנעניים עובדי האלילים שפגשו אבותינו בארץ ישראל ובמצרים, כפי שאנו פוגשים בפרשות השבוע האחרונות. כבר אז, לפני 4,000 שנה, היו אבותינו ואימהותינו בני אברהם יצחק ויעקב נאורים יותר, חינכו לאמונה בא-ל אחד, גמלו חסדים, שמרו על צניעות, הכניסו אורחים וקיימו אורח חיים ערכי, תרבותי ומתקדם, נס לגויים.

כדי להגיע מעיר לעיר ומדרום לצפון טסנו בטיסות-פנים ארוכות רבות. נשאנו איתנו ספר תורה קטן ומתוק שהבאנו מהארץ. קראנו בו בכל מקום שהגענו. הספר המהודר והמקושט עורר התפעלות ומשך תשומת לב רבה. נפגשנו בגונדר עם קהילת היהודים הגדולה, שרובם נאלצו להתבולל וסבלו מרדיפות ומהשפלות רק בשל היותם יהודים. אף שנולדו לזוגות מתבוללים או מעורבים שימרו רובם מנהגים יהודיים מחמירים הנשענים רק על התורה שבכתב. התורה שבעל פה לא הגיעה לאתיופיה.  אלפיים שנות פסיקה של תנאים, אמוראים, ראשונים ואחרונים פסחו על הקהילה היהודית הנידחת. 

לדוגמה, בשבת ישבו משפחות שלמות בחושך מוחלט ולא השתמשו אפילו באש שדלקה מערב שבת. רק בשנים האחרונות גילו יהודי אתיופיה את הלכות חז"ל והתורה שבעל פה וחוו שינוי ניכר בחיי היחיד והקהילה. כיום נשארו באתיופיה כעשרת אלפי בני הקהילה, מתבוללים בקשת רחבה של קרבה ומרחק, והם זקוקים לחיבוק חם, לתמיכה, לאהדה ולגיור ארץ-ישראלי אורתודוקסי ארוך, רציני ומסודר.
זכינו לחוויה מיוחדת כשהתארחנו בבית חב"ד באדיס אבבה, פינת חמד חמה ופתוחה לכל יהודי. בני משפחת אליהו, השליחים המסורים, מתמודדים בתנאים קשים יותר משבע שנים כדי לספק לכל יהודי ארוחה חמה טעימה וכשרה ותפילה בבית הכנסת. במאור פנים סיפרו לנו הזוג אליהו על החיים בארץ הרחוקה, מנותקים מציוויליזציה, ללא בית ספר או גן של יהודים, ללא מכולת או מאפייה כשרה. 

עופות הם שוחטים בעצמם, ואת יתר המוצרים הם מביאים מהארץ. מסירות נפש ממש.

בעוד אנו שוהים בבית חב"ד, באדיס, קיבלנו בשורה קשה ומרה על הסתלקותה לגנזי מרומים של גיסתי,

ד"ר שלי גולדברג ע"ה. שלי הייתה מומחית בחסידות ובתורת חב"ד וכתבה מחקר עמוק לדוקטורט שלה על הישארות הנפש בתורת הרבי. חב"דניקים רבים היו באים לשאול אותה שאלות על צפונות תורת חב"ד, והיא הייתה מפליאה בתשובותיה הספוגות בידע עצום ובבקיאות מופלאה. שלי הייתה אישיות רוחנית עדינה, רגישה ומתחשבת, כולה נתינה וחסד. שלי הייתה עטופה בענווה עצומה, שילוב של טוב לב מיוחד עם גאונות וידע נרחב מאוד ביהדות ובצפונות השפה העברית ובהשכלה רחבה מאוד. היה לה זיכרון פנומנלי. לשיחות ולשיעורים הרבים שנתנה באו מגוון מעריצים. קהלים עצומים ישבו שעות פעורי פה ושתו בצמא את חוכמתה ותבונתה. חילונים ודתיים, צעירים ומבוגרים, דוקטורים ובני ישיבות,

 נשים וגברים, כולם באו שוב ושוב ליהנות, להחכים, להרחיב את הדעת ולהתקרב ליהדות בזכות ידיעותיה, שתובלו בחוש הומור חינני, שהיה אופייני רק לה. שלי קירבה ליהדות באהבה ובמאור פנים את שוחריה הרבים, שועי עולם, אומנים, ידוענים, זמרים וזמרות, אנשי עסקים, סוחרים, משפטנים, כלכלנים ובעלי מלאכה, והקסימה אותם בטוב ליבה האמיתי העמוק והטהור. היא אהבה כל אדם והשתדלה מאוד לסייע לכל נצרך. היא הקדישה ימים ולילות לשיקום נפגעי טרור מצומת בית ליד ובכלל, וחיזקה נפגעי תאונות דרכים וכל נצרך. שלי הטתה אוזן קשבת לכל מי שהיה זקוק להקשבה, למילה טובה, לעצה ולחיזוק. על עצמה דילגה. היא לא הייתה חשובה לעצמה, כאילו לא הייתה קיימת. בביטול עצמי טבעי ומעורר השראה נתנה את כל כולה למשפחתה המופלאה שגידלה לתפארת עם משה אחי הי"ו, לילדיה המקסימים יבדל"א, אורי, דוד, אסף ומאיה, לנכדים המתוקים, לחברים, לתלמידים ובעצם לכולם. 

בשנים האחרונות חלתה במחלה קשה, והיא בשיא כוחה. נתנה את כולה, ממש את כולה, עד שעלתה בסערה השמיימה, כאילו מפילה מחיצות ונותנת דרור לנשמתה הגדולה להמשיך ולרחף מעל אהוביה, חברים כל ישראל. תהא נשמתה צרורה בצרור החיים.

הקבוצה שלנו החליטה לתרום לבית חב"ד סידורים וחומשים די הצורך. כמו כן הבטחתי לסייע בלי נדר לגייס עוד ספר תורה כשר, שחסר באתיופיה כל כך. אם מישהו מהקוראים יכול לסייע בתרומה של ספר תורה לבית חב"ד לעילוי נשמת ד"ר שלי גולדברג ובתרומת עוד ספר לקהילות היהודיות באדיס ובגונדר, תבוא עליו ברכה. אנא צרו עימי קשר במייל: manager@pisrael.com.

כתבות נוספות בקטגורית בדרך לכוותל

להכיר טובה

בדרך לכותל | מאת ישראל גולדברג, מנכ"ל קרן אביה בחג הסוכות התארחנו אצל בתנו ומשפחתה

קרא עוד »

ובחרת בחיים

בדרך לכותל| מאת ישראל גולדברג, מנכ"ל קרן אביה מאוחדים בהר הזיתים השבת לא אזכה לצעוד

קרא עוד »

למה? כובע

בדרך לכותל| מאת ישראל גולדברג, מנכ"ל קרן אביה לאחר סיום השבעה הכואבת על רנה שנרב

קרא עוד »
ילדה בוכה

לשמוע אל הרינה

בדרך לכותל| מאת ישראל גולדברג, מנכ"ל קרן אביה ראש חודש אלול. בדרכי לכותל לתפילת שבת

קרא עוד »

פצצה בגולן

בדרך לכותל| מאת ישראל גולדברג, מנכ"ל קרן אביה בחופשת הקיץ אפשר להכיר בירושלים אורחים נפלאים

קרא עוד »

מתאחדים בהר

סיפור קצר| מאת ישראל גולדברג, מנכ"ל קרן אביה שבת בבוקר בדרך לכותל. ירושלים עוטפת אור.

קרא עוד »