הושענא אושרי צ’יק צ’אק

בדרך לכותל | מאת ישראל גולדברג, מנכ"ל קרן אביה

חג סוכות כזה, עם געגועים עזים לתפילות בכותל ובהר הזיתים מחזק כיסופים בני אלפיים לשמחת בית השואבה בבית המקדש…
מידי שנה ‘קרן אביה’ מפיקה אירועי שמחת בית השואבה בהר הזיתים ובשיאם ליל לימוד בהושענא רבה ובו עשרות שיעורים מרתקים למאות רבות של לומדים נשים, גברים ונוער במשך כל הלילה. עם הנץ מתאסף הקהל העצום לתפילה מרגשת של הושענא רבה, במצפה רחבעם מול נופי ירושלים שנצבעת בזהב של זריחה מתוקה. בהקפות של הושענות אנו סובבים עם הלולבים והערבות את פסגת ההר ומחדשים את מנהג הגאונים להתפלל ממזרח למערב, מול הר המוריה, כשעיננו נישאות למקום קודש הקודשים בתפילה ובשירה לגאולה שלמה ולבניין המקדש. 

השנה לצערי לא זכינו להתאסף בהר הזיתים. כשיצאנו בערב יום כיפור לפקוד את אביה שלנו ואת ציוניהם של הרב צבי יהודה והרב קוק הצטערתי כפליים לראות את הר המשחה מיותם וגם את רחבת הכותל שוממה כפי שלא נראתה עשרות שנים. לתפילות החג הוספתי נימה אישית כשאמרנו יחד השנה בשביעי של סוכות ‘הושענא הר הזיתים’ הוספתי בשאגה: ‘הושענא הכותל, הושענא הר הבית, הושענא מהמגפה ובנה ביתך במהרה’.
מידי שבת בדרכי לכותל אני חולף על כיכר ציון המפורסמת ומיד אחריה אני עובר ליד בית יואל שם שוכנת שנים רבות ‘הזולה של חצרוני’. הזולה מחבקת ונותנת מקום חם ואוהב לבני הנוער בסיכוי מירושלים ומכל הארץ. ומעשה שהיה כך היה: לפני כמה שנים פנה אלי חבר ממכון מאיר וסיפר לי על בחור בשם אושרי שאומץ על ידי בחורים מישיבת טבריה וממכון מאיר וביקש שאארגן לבחור עבודה כדי שתהיה לו מסגרת קיומית בסיסית. הוא סיפר לי את הרקע של אושרי ורחמי נכמרו. אושרי בא ממשפחה הרוסה וקרועה, אימו דחתה אותו והוא לא מוצא אתה שום שפה משותפת. אביו ברח והקשר אתו נותק. אושרי התמכר לטיפה המרה ובה הוא נהג להטביע את יגונו.
סידרתי לאושרי עבודה בפרסומי ישראל. שילוב של שליחויות, לוגיסטיקה וקצת ניקיון. אושרי שמח מאד על הבית החם שפתחנו לו במשפחתנו ועל האמון שניתן לו לראשונה בחייו בעבודה ובמשפחתיות. הוא החזיר מסירות וזריזות בלתי רגילה. הילדים העניקו לו את כינוי החיבה ‘אושרי צ’יק צ’אק’, וזאת מתוך התפעלות על זריזותו המופלאה בכל אשר עשה.
בליל חורף אחד, בשעת לילה מאוחרת אני מקבל שיחת טלפון מבהילה מקצין חקירות בתחנת המשטרה במגרש הרוסים. אושרי נתפס על חם ליד הזולה של חצרוני, בשעה שניסה לפרוץ לנקודת מכירה של מפעל הפיס, כשהוא בגילופין. ‘אושרי מבקש מאד שתבוא לחתום לו ערבות אישית של אלפי שקלים רבים, אחרת הוא יישאר במעצר עד תום ההליכים’.
היססתי, רגשות של כעס הציפו את מוחי. הרי הענקנו לאושרי כל מה שהיה צריך בית, פרנסה, כבוד, יחס חם, תשומת לב, אוכל חם, שיחות אישיות ותחושת משפחתיות. למה הוא בגד באימון שלנו בו? תוך שניות התאוששתי והחלטתי שגם הפעם ‘אסור לשפוט אדם עד שתגיע למקומו’. אושרי בצרה וזו שעת ניסיון גם עבורי.
אבי ז’’ל הזהיר אותי פעמים רבות להזהר מחתימה על ערבות. ‘תסייע בכסף ביד רחבה למי שזקוק, אך השתדל לא לתחתום ערבות’ כך אמר לי. להיות ערב מתחיל לעיתים בקטן אך עלול להתדרדר לממדים עצומים. בדרך כלל הערבות גדלה ומתנפחת הרבה מעבר למה שאתה מסוגל לשלם, והרי אתה מחויב לשמור גם על המשפחה שלך.
‘זה פיקוח נפש’ אמרתי לעצמי. אושרי בחור מאד רגיש, במעצר ממושך הוא עלול לשלוח יד בנפשו. ביקשתי בליבי סליחה מאבי. הודעתי לקצין שאגיע תוך חצי שעה לחתום על הערבות הכספית והאישית כדי לשחרר את אושרי.
בשיחתי עם אושרי הוא התנצל וטען שלא הייתה לו ברירה. באותו לילה הוא הוצרך לשוטט כי לא נותרה מיטה פנויה עבורו במכון מאיר, ולכן נאלץ לישון ברחוב. בגלל הקור העז ששרר באותו לילה בירושלים הוא ניסה לפרוץ ל’בוטקה’ של מפעל הפיס כדי למצוא מפלט מהגשם ומהכפור. רחמיי נכמרו. סידרתי לו מיד חדר חם בצמוד לאחד מהמשרדים שלנו.
בהוראת המשטרה לוויתי אותו פעמיים בשבוע לשיחות אצל פסיכולוג שקומי בתלפיות. השקעתי בטיפול בו שעות רבות ותשומת לב ללא גבול. אושרי המשיך לגור אצלנו ולעבוד במסירות, עברו מספר שבועות ואושרי שוב נעלם. ומאז לא חזר.
השמועות אמרו שירד לתל אביב לחפש את מזלו. יש עדויות שראו אותו ישן על ספסל ברציף הרברט סמואל ליד חוף הים בתל אביב. דיברתי עם אימו כמה פעמים אך גם היא לא שמעה ממנו. שוב ושוב נסעתי לחפש אחר עקבותיו בתל אביב. שאלתי עליו עוברי אורח ותושבים. הבחור נעלם.
אם ראיתם במקרה בתל אביב, ליד חוף הים, בחור חייכן במיוחד, לא גבוה, עם כיפה סרוגה גדולה, בעל תלתלים שחורים, עיניים שחורות בורקות וגוון עור שזוף, אנא אמרו לו שאנו דואגים לו מאד ושהחדר החם בירושלים מחכה לו תמיד.
מאז שאושרי נעלם אני מוסיף מידי שנה בתפילת שביעי של סוכות: ‘הושענא את אושרי צ’יק צ’אק וחבריו… הושענא’.
חורף עם הרבה בריאות טובה ושמחה גם לכם וגם ליקרים שלנו- הנוער בסיכוי.

כתבות נוספות בקטגורית בדרך לכוותל