כל ההתחלות טובות

ואם על התחלות חדשות אנו מדברים, לפני כארבעים שנה, לאחר סיום השירות הצבאי, באתי, בחור תל אביבי מתחזק, ללמוד במכון מאיר. ערב ראש השנה פניתי לרב ביגון ושאלתי אותו: "כמה אנשים שומעים בשבוע את שיעורי התורה במכון מאיר?" הרב העריך שמספר הלומדים הוא כמה מאות. שאלתי אותו אם הוא יכול לחלום על מאתיים אלף תלמידים בשבוע. הרב הביט בי בפליאה ווידא היטב שלא השתבשה עליי דעתי מעומס הלימוד במכון… הצעתי לו שאפיק למכון מאיר גיליון שבת שבו תוכן תורני ואפיץ אותו במאה אלף עותקים בכל שבוע בבתי כנסת בכל הארץ.
זה היה רעיון מהפכני. הרב היסס, כי חשש מהוצאות כספיות גדולות, ואני התחייבתי לגייס את כל עלויות ההפקה וההפצה מפרסומות וחסויות. לא היה דבר כזה מעולם. לא ידעתי איך זה יעבוד, אך התחייבתי. קראנו לגיליון 'באהבה ובאמונה' ברוחו החינוכית של הרב צבי יהודה קוק זצ"ל, שממנו למדתי ואצלו התגוררתי באותה תקופה. בניתי מערכת הפצה מדוורת לכשלושת אלפים גבאים. קוששתי את כתובותיהם במאמץ רב ויצאתי ב"ה לדרך. 

ההצלחה הייתה מדהימה. מהשבוע הראשון היו ההתלהבות והביקוש אדירים. חיילים ביקשו שנשלח להם את הגיליונות לבסיס הצבאי ושנשמור להם גיליונות עד שיסיימו פעולות מבצעיות בשטח אויב; גבאים נוספים ביקשו גיליונות לבתי הכנסת שלהם. בניתי מערך הפצה בדואר של אלפי גבאים מאילת ועד מטולה. מערך הגבאים הזה היה אחר כך בסיס להפצה של 'מקור ראשון' ולהפצת עוד גיליונות רבים שנוסדו בעקבות ההצלחה של 'באהבה ובאמונה'.
כמעט עשרים שנה אחר כך, כשהתחיל עידן האינטרנט, הקמתי גם את מערכת הגיליון החדש 'גילוי דעת', והיא זכתה להצלחה רבה גם בזכות החיזוק הדיגיטלי באתר האינטרנט הייעודי ובדפי התוכן שהקמנו ל'גילוי דעת' ברשתות החברתיות. ההשראה לשמו של 'גילוי דעת' באה לי ממנהגו של מו"ר הרב צבי יהודה, שהיה מפרסם מדי פעם בעיתונות של אז גילויי דעת שבהם הביע את דעתו הציבורית הנחרצת בנושאים פוליטיים, תורניים, ערכיים וחינוכיים חשובים שעמדו ברומו של סדר היום הציבורי במדינת ישראל הצעירה והמתגבשת. והשאר היסטוריה.

ואם הזכרנו את 'מקור ראשון', הינה עוד וידוי אישי קטן שעוסק בהתחלות חדשות. בערב ראש השנה לפני 22 שנה פנה אליי ידידי גדי ליסטנברג והמתיק לי סוד: הוא ערך סקר בציבור הדתי-לאומי וגילה להפתעתו שכ-80 אחוז מהנשאלים הצהירו שאם יקום עיתון דתי-לאומי חדש, הם ישמחו לרכוש מינוי לעיתון. אמרתי לגדי שסקרים נבחנים רק ב'מבחן הגיהוץ', כלומר אם עשרות אלפי משפחות יסכימו לגהץ את כרטיס האשראי ולרכוש מינוי, נדע שההצלחה בע"ה מובטחת.
הצעתי שבינתיים נפעל בצמצום הוצאות ונקים את המערכת במשרדים של 'פרסומי ישראל' כדי לחסוך בעלויות השכירות. הצעתי גם שאת המינויים נמכור בעצמנו במערכת הטלמרקטינג של 'פרסומי ישראל' במחיר עלות בלבד. הצעתי את השם 'מקור ראשון' כשם מועדף לעיתון החדש.

המשקיעים הראשונים קיבלו בברכה את הצעותיי. 'מקור ראשון' יצא לדרך. גדי גייס את הסופר והעיתונאי הימני המוכשר מאיר עוזיאל לעורך הראשי ומיקם את המערכת כולה אצלנו במשרד. הסטודיו שלנו בנה תבנית עיצובית לעיתון, והוצאנו מהדורות ניסיוניות כדי לבדוק את הפורמט המועדף.
את 10,000 המנויים הראשונים גייסנו ממשרדינו. מקצתם שילמו מראש על מינוי שנתי עוד לפני שהגיליון הראשון ראה אור. זה היה רמז מבטיח שהביקוש מספיק כדי לפרוס כנפיים. משרדים נשכרו ברחוב הלח"י בגבול רמת גן–בני ברק, מנהלים מנוסים מונו, והמיזם התקשורתי החדש היתחיל להמריא. אנו שחררנו את המושכות, וכל הפעילות עברה מירושלים לשפלה. מאז החליף העיתון כמה ידיים, אך מערכת ההפצה עדיין מבוססת על אותם גבאים שגייסנו לעלוני השבת, ו'מקור ראשון' מפיץ נוסף על העיתון גם את עלוני בתי הכנסת, כולל 'גילוי דעת'. משמח לספר שבינתיים שוב עלתה המערכת לירושלים, והשאר היסטוריה.
אז מה נאחל לכם, קוראים יקרים? שנזכה יחד להתחלות חדשות וטובות גם השנה. שנעלה יחד לירושלים ולהר הזיתים בבריאות ובשמחה. שהעיתונים והעלונים יתעסקו במסרים חינוכיים וערכיים מחכימים ומשמחים ולא בחדשות ובידיעות טובות פחות.
שבדרך לכותל תיענינה תפילותינו בקרוב ונזכה לראות בעינינו שבונים מחדש את בית הבחירה.
שבת שלום. שנה טובה ומתוקה מירושלים הבנויה.