למה? כובע

בדרך לכותל| מאת ישראל גולדברג, מנכ"ל קרן אביה

לאחר סיום השבעה הכואבת על רנה שנרב הי"ד עלינו בצוהרי יום שישי עם מאות רבות מממשיכי דרכה של רנה למקום הרצח הנורא במעיין דני, ליד דולב. היו שבאו בסיור רגלי דרך הרי בנימין הירוקים והשופעים בבוסתנים, במעיינות ובנקבות השקיה עתיקות, והיו שבאו באוטובוסים וחנו סמוך לדולב. 
החום היה כבד. צעדנו ארוכות – נוער, נשים וטף – בשמש הקופחת במשעול התלול למעיין, שסידר להפליא ראש המועצה הנפלא ישראל גנץ. לפתע הבחין אחד הצועדים כי בתי שכחה את הכובע שלה ברכב, שלף כובע אדום רחב שוליים, דחף אותו לידי ונעלם. חשתי שרוח ההתנדבות והדאגה לזולת של רנה היקרה ממשיך לרחף באווירה של ארץ ישראל ובלבבות הטובים של בניה. בתי הייתה נבוכה מהמחווה הבלתי צפויה. היא חבשה את הכובע האדום, פנתה כה וכה, אך לא היה לה למי להודות.

 הצדיק נותר נסתר. הגענו למקום הרצח הסמוך למעיין הקסום. הדם קפא בעורקים. חברים טובים עיטרו בדגלי ישראל ובשלט הנצחה מאולתר ספונטני ומרגש את תלולית העפר שעליה נעקדה על קידוש השם רנה היקרה.
מקום הרצח סמוך מאוד למעיין. למקור מים חיים. המחבלים צמאי הדם גילו לנו בדרכם השפלה כי הם מזרע עמלק. את מי ביקשו לרצוח? במי זממו לזנב? בנערה צעירה, תמימה ומחייכת ובבני משפחתה? לא חרב בידה ולא סכין. אכן, בני משפחת שנרב באו בידיים נקיות לגאול בשם ה' את ארץ ישראל מעמלקים מבקשי רעתה.
עמדנו שם דקות ארוכות עם בני משפחתה של רנה ורבים מאוהביה. אמרנו פרקי תהלים. הדמעות החמות נמהלו במי המעיין הצוננים. קולות הצהלה והרינה של בני הנוער שחזרו להשתכשך בבריכת המעיין הצלולה, המחיה נפשות, הזכירו לנו את צוואתה בחיים של רנה: רק לשמוח ולשמח, לאהוב את הארץ ולחזק איש את רעהו ואישה את אחותה. לטייל יחד, לעודד, להתחזק ולחזק, לראות הכול באור חיובי ושמח.
לאחר מכן התכנס קהל האלפים לרגלי היישוב דולב, להתחייב עם ראש מועצת מטה בנימין ישראל גנץ וראש העיר לוד יאיר רביבו שבמקום הזה, בנוף הבראשיתי והקסום בין המעיינות, תשגשג אי"ה בקרוב שכונה חדשה, שכונת רנה, הנושקת למעיין דני. אנו – כל הנוכחים, פה אחד – הבטחנו לרנה שניקח מעט מגודל נתינתה לכלל ונלך צעד-צעד בדרכה. כל אחד ואחת לפי יכולתם בע"ה.
אני מנצל הזדמנות זאת להודות לממשיך דרכה של רנה שתרם לנו את כובעו האדום ומצדיע לו על הרגישות ועל התושייה. תוכל לקבל בכל עת את הכובע השמור עתה בתיקי (אפשר גם בשבת בבוקר במניין של גבי שיינין…).
כמה מרגש היה השבוע. לאחר שבת ראש חודש, בטרם יבשו הדמעות, בדיבוק חברים נפתחה בדרום תל אביב, המשוועת ליהודים טובים, שנת הלימודים בישיבת 'עוז ואמונה' של הרב אחיעד אטינגר הי"ד, שבה ילמד השנה דביר הי"ו, אחיה הפצוע של רנה. בדמייך חיי, בדמייך חיי!
שבת שלום ומלאה ברוממות א-ל.

כתבות נוספות בקטגורית בדרך לכוותל

ובחרת בחיים

בדרך לכותל| מאת ישראל גולדברג, מנכ"ל קרן אביה מאוחדים בהר הזיתים השבת לא אזכה לצעוד

קרא עוד »

למה? כובע

בדרך לכותל| מאת ישראל גולדברג, מנכ"ל קרן אביה לאחר סיום השבעה הכואבת על רנה שנרב

קרא עוד »
ילדה בוכה

לשמוע אל הרינה

בדרך לכותל| מאת ישראל גולדברג, מנכ"ל קרן אביה ראש חודש אלול. בדרכי לכותל לתפילת שבת

קרא עוד »

פצצה בגולן

בדרך לכותל| מאת ישראל גולדברג, מנכ"ל קרן אביה בחופשת הקיץ אפשר להכיר בירושלים אורחים נפלאים

קרא עוד »

מתאחדים בהר

סיפור קצר| מאת ישראל גולדברג, מנכ"ל קרן אביה שבת בבוקר בדרך לכותל. ירושלים עוטפת אור.

קרא עוד »