רק בגלל הרוח

בדרך לכותל | מאת ישראל גולדברג, מנכ"ל קרן אביה

רוח חורפית ערה ליוותה אותי השבת בדרכי לכותל. השתובבה סביבי בעליצות, נשפה בעורפי, האיצה את צעדיי ונכנסה בבגדיי כאילו מאיימת להניף אותי אל על. צעדתי במהירות. ספק מהלך ספק מרחף. ממעוף מחשבותיי הבטתי על ירושלים וליבי התרחב משמחה.
תוואי הרכבת הקלה דומם בשבת קודש, אך מסלולו שהולך ומתרחב בימות החול, גורם לי לתחושה מרוממת כאילו אני שומע שקשוק פעמי משיח. הרי כאן, ברחוב יפו, הילכו אך לא מזמן גמלים, חמורים, וכרכרות דלג’אנסים רתומות לשני סוסים. השבוע נעשה צדק קטן והוסר הלוט בפ’’ת מעל שלט קטן בפינת רחוב שייקרא מעתה על שמו של נהג הדליג’אנס הקדוש, ר’ אריה יהודה לייב רובינשטיין הי’’ד, שהיה מוביל בכרכרה שלו יהודים מפ’’ת לירושלים. בתמוז ה’תרע’’ז, בדרכו חזרה לפ’’ת, כשהגיע לשער הגיא, התנפלו על הכרכרה פורעים ערבים, עריקים של הצבא הטורקי, ורצחו אותו באכזריות.

 הסוסים המשיכו בדרכם כשהם מובילים בכרכרה, בכוחות עצמם, את גופת אדונם, הדומם והמדמם, לביתו בפתח תקווה. כשהגיעו לפתח הבית עמדו דקות ארוכות עד שיצאו לקראתם ששת היתומים הצעירים, שהתייתמו זה מכבר גם מאימם, דובה, שנפטרה במגפה שהשתוללה באותה התקופה.
עוד יסופר כי אריה רובינשטיין הי’’ד במסעו מירושלים לפ’’ת, שערך בדרך כלל יומיים שלמים, הסתיר מתחת למושבו בדליג’אנס, מטמון מטבעות זהב, שהוביל בהתנדבות ובגבורה. האוצר היה מיועד לחיזוק מחתרת ניל’’י, שהגנה בחירוף נפש על החקלאות היהודית בארץ ישראל.
עברו שנים וישראל כ’’ץ, שר התחבורה, הגה במוחו הקודח תוכנית שדרוג ענקית לפיתוח תחבורה נוחה ומהירה לעיר הבירה. רכבות מהירות מכל הארץ. אוטוסטרדות רחבות בדרך לירושלים, כניסות חדשות בכבישים מהירים, מנהרות וגשרים. ישראל כץ רתם את צוות משרד התחבורה ושלוחותיו לעשייה העצומה והברוכה. הוא רק לא ציין להם שהמהלך הנרחב הזה נועד להקל על עולי הרגל הרבים שיעלו בקרוב ממש מכל הארץ ומכל העולם לירושלים עיר הקודש ולמקדש.
חלק מהשדרוגים שביצע השר ישראל כ”ץ ושהשרה מירי רגב ממשיכה בתנופה בעקבותיו, נשענים על תוכניות ארוכות טווח. כמה מהדרכים והרכבות המהירות הם סעיף אחד מתוך תוכנית אב וותיקה, רחבה וכלל ארצית שנהגתה על ידי מתכננים שונים במשך תקופה ארוכה ומבוצעת בימים אלו בכל הארץ.
פיצוי לעסקים ולמעסיקים
והנה השבוע ראיתי בעיתון הידוע, שחשב פעם ‘שהמדינה היא שלו’, התקפה חסרת רסן על שר האוצר ישראל כ’’ץ. הייתי מוכן לקבל ביקורת מעשית על פעילות השר היקר, שהרי אין אדם מושלם בעולם, כל זה בתנאי שלצד הביקורת יציינו בעיתון הוותיק גם כמה נקודות של אור וכמה מעשים לשבח. לכן מילות הביקורת החד צדדית נראו לי מוטות ומגמתיות. אין ספק שההתמודדות של האוצר עם הקורונה היא מלאכה לא קלה, בחזקת, ‘אוי לי מיוצרי ואוי לי מייצרי’… ועם כל זה ניכרים מאמצים גדולים של שר האוצר ישראל כ’’ץ ושל ראש ממשלתנו האהוב, ביבי נתניהו, להפעיל מנגנוני הגנה כבירים להציל לפחות חלק גדול מהעסקים הקורסים במשק ולשקם את הכלכלה הישראלית. כל זה במציאות הפכפכה וקטלנית של מגפה, סגרים והגבלות קשות.
בגלל המצב הכלכלי והנפשי הקשה לשכירים ולמעסיקים, הממשלה מפעילה תוכניות פיצוי והלוואות מדינה, לצד הנחות בארנונה, כדי למתן את הנזק ולהקל ולו במעט, על העול הנורא שנופל על כל אחד ואחת מאתנו. אבל אם יש הזדמנות לנגח קצת את ישראל כ’’ץ ובדרך גם לעקוץ את ביבי אהובנו… מי מהשמאל לא יפספס הזדמנות כזו?
לצערי אין אצלנו הכרת הטוב. לא בציבור, לא בתקשורת ובוודאי שלא בפוליטיקה. תסמונת האימים הרווחת הידועה כ’שנאת המטיב’ מתפרצת לעיתים מזומנות בעוצמות שגורמות לרבים מאתנו למבוכה ולמפח נפש.
לא לחינם אין בעברית מילה שפרושה ‘לפרגן’…
הרב צבי יהודה חינך אותנו להכרת הטוב ולפירגון. זה יסוד גדול באמונה ובאהבת א-לוקים ואדם.
יעקב אבינו לא זכה בחרן להכרת הטוב על מסירות נפשו: ‘ביום אכלני חורב וקרח בלילה…’. הקב’’ה ראה בדאגה את חוסר הפירגון ליעקב ולכן גמל לו על יושרו ונאמנותו, והוציא אותו מחרן עם רכוש גדול ועם משפחה מפוארת שתהייה בסיס איתן לעם הנפלא שלנו.
ברוך הבא יונתן פולארד
ובאותו עניין: השבוע התבשרנו בשעה טובה שיונתן פולרד ורעייתו, שוחררו מכל ההגבלות והם שמים פניהם לארץ ישראל, לאחר 35 שנות ייסורים.
ראויה לציון ההשתדלות המופלאה של הציבור הדתי לאומי לתמוך בשחרור של יונתן יקירנו. זו הייתה מערכה של מסירות נפש והכרת הטוב כמעט בלעדית. אני בעצמי זכיתי להשתתף במבצעים ציבוריים ותקשורתיים רבים שאותם יזמה משפחת הרב אשר מבצרי המדהימה מגוש קטיף. זה הזכיר לי את הנסיעות הארוכות שעשיתי לסייע לגב’ אביטל שרנסקי במסעותיה במסגרת המאבק שהובילה בנחישות לשחרורו של בעלה, אסיר ציון אנטולי שרנסקי, גיבור ישראל, שגם הוא היה כלוא שנים רבות רק בגלל שהיה יהודי נאמן לארצו ולעמו.
יונתן פולארד נעצר בדיוק לפני 35 שנה. לא נראה לי שהוא קיבל מעם ישראל וממשלת ישראל את היחס הראוי למי שחרף נפשו למען מדינת ישראל. אמנם בעת האחרונה נאסר עלינו להזכיר את גבורתו ברבים שמע יבולע לו ויוארכו ההגבלות שהושטו עליו לאחר שחרורו. אך עתה משהוסרו האיומים וההגבלות אנו חייבים כולנו, בלי הבדל מפלגתי או אידאולוגי, לתת לו ולרעייתו שתחי’, כמדינה וכפרטים, את כל החום, החיבוק, ההוקרה, התמיכה והחיבה הראויה כגיבור ישראל ממש.
מקווה שבשבת הקרובה אפגוש את הזוג פולרד בכותל המערבי. ואצדיע.

כתבות נוספות בקטגורית בדרך לכוותל