שעון השמש שנדם

בדרך לכותל | מאת ישראל גולדברג, מנכ"ל קרן אביה

מזג אויר נאה הסביר לנו פנים בשבת האחרונה בירושלים, האויר הנעים את המסע אל הכותל ואת התפילה שבעתיים. קרני השמש ריצדו על גגות העיר הנחה ביום הקדוש וצבעו אותן בזהב.
שכשהגעתי למחנה יהודה הרמתי ראשי לעבר שעון השמש העתיק שמפאר שנים רבות את בית הכנסת ״זוהרי חמה’’, של ר’ אריה לוין. נראה היה לי שהוא עצר מלכת. השעון אינו מסמן עוד זריחה ושקיעה ואינו מורה לנו את שעות התפילה במשך היום. מעל השוק מול בתי המדרש של זוהרי חמה נבנים, בקצב מהיר, מגדלי מגורים גדולי ממדים שמעפילים ומכסים את אור החמה ומחשיכים את שעון השמש.


"זה טוב ליהודים?״ אני שואל את עצמי, בוודאי שזה טוב…זו ירידה לצורך עלייה. אמנם השעון מוסתר עכשיו מאורו של יום, אבל מולו יגורו בקרוב עוד מאות משפחות של יהודים יקרים שיאירו את ירושלים באור יקרות ויקיימו יום יום את נבואת הגאולה וההבטחה הא-לוקית המרנינה: ״עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים… ורחובות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחובותיה’’.
תוך כדי הליכה אני שם לב שמשוק "מחנה יהודה" עד לשער יפו כל הדרך נעשית בירידה. ומשער יפו עד הכותל אני שוב יורד ומדלג על עשרות ומאות מדרגות דרך סמטאות השוק הצרות בואכה רחבת הכותל. בשער הרחבה, כשנגלה מול עיני יופיו של שריד חומת הר הבית בכל הדרו, אני נאלץ שוב לרדת במעלות עד הכניסה לרחבת התפילה.
גם ירידה זו היא לצורך עלייה. כך אני מהרהר, "ממעמקים קראתיך ה". עולי הרגל עלו להרי ירושלים, "ירושלים הרים סביב לה וה’ סביב לעמו", ירדו אל הקארדו המקיף את הר הבית ושוב ירדו וטבלו במקוואות המים המקיפים את הר המוריה. רק אז זכו לעלות במעלות שערי חולדה, בחיל ורעדה, אל הקודש, עם השה לקורבן ולב המפעם לתפילה. גם אברהם אבינו, כשהגיע מדרום מביתו אשר בחברון, ירד עם יצחק בנו עד למרגלות הר המוריה ועלה לקיים את דבר ה’ כאשר הראה לו הא-לוקים.
בגלות, בבתי כנסת רבים ניתן להבחין במדרגות שיורדות לפני עמוד התפילה. שליח הציבור ירד במדרגות לפני העמוד ומשם התפלל בענווה וביראה, "ממעמקים קראתיך ה". כך בדיוק מצאתי גם בבית התפילה העתיק והמרגש של המהר’’ל מפראג. אני מקווה שהגומה הזו בחזית בית הכנסת הזכירה לציבור הקדוש שהירידה לגלות הייתה זמנית בלבד ונועדה לצורך עלייה לארץ ישראל מתוך תיקון המידות לפרט ולכלל, ושיפור היחס של בין אדם לחברו לפני קיבוץ הגלויות.
במחשבה שנייה אולי גם מגפת הקורונה צריכה להיות עבורנו סוג של ירידה לצורך עלייה. ההגבלות הקשות, הקשיים הכלכליים והבריאותיים מחייבים את כולנו לפתוח עיניים, להביט סביבנו ולתור אחרי מי שזקוק לעזרה, למילה טובה, לתרומה, לארוחה חמה, לחיוך, לשיחה, לחברה ולתמיכה נפשית או כלכלית.
החסד הכללי הגדול הזה יביא בע’’ה לכולנו עדנה, וירומם את החברה הישראלית לגבהים חדשים של אמונה ואצילות נפש.
בתקופת הקורונה אנו מבחינים ב’’ה בתנועה גדולה של עלייה. יהודים שירדו לגלות ושוכני הפזורה מתעוררים עכשיו ביתר שאת למחשבות מעשיות על עלייה לארץ הקודש.
במוצאי שבת קיבלתי ממנהל אגף בעירייה סרטון מרגש ובו מצולמים בשעת מעשה עובדי העירייה המסורים שעה שהם מקרצפים בקפידה את רחבת הכותל הצפוני המכונה ״הכותל הקטן’’. זאת לאחר שבשבוע שעבר ערכו מבצע לניקוי יסודי של האבנים הקדושות בכותל הקטן. הודיתי מכל הלב למנהלי האגף ולראש העיר היקר שלנו על היוזמה הברוכה. שמחתי מאד שהתפילה שלי כאן בטור השבועי נשאה פרי במהירות לשיקום אתר התפילה הקרוב ביותר לקודש הקודשים.
באותו מעמד ביקשתי מהנהלת העיריה, כמי שהתחילה במצווה, לסיים את פינוי הפיגומים והגדרות המכוערים, שמעלים צחנה ומפריעים לתפילה ברחבת הכותל הקטן.
ועכשיו רק נותר למצא מקום לשעון שמש בנוסף לשעון העתיק המושבת בזהרי חמה, כדי שכל באי עיר הקודש והמקדש יוכלו לדעת מתי מסתיימת הירידה ומתחילה העלייה.

כתבות נוספות בקטגורית בדרך לכוותל