מקימי ממקומי

גדולה מהחיים | ספיר חיים - מורה לתאטרון, שחקנית ומרצה

כל אחד ומקומו, כל אחד ועולמו, כל אחד נולד עם חבילה מלאה וטובה. 

"זה היה יכול להיות שלי", "אם הייתי ככה אולי הייתי היום במקום אחר", "איך הפסדתי את זה?" "היא כל כך מצליחה, איזה כיף לה". הקנאה כמו חץ בלב ובגוף היא נכנסת, מפריעה לנו במחשבה ובהרגשה.

פעם שאלו אותי שאלה מאוד גדולה: "אילו יכולת לשנות את עצמך, היית משנה?" והתשובה שלי לכך הייתה: "לעולם לא". מקומי במקומי, אני בתפקידי, אני בעולמי, ככה נבראתי. ואני תמיד אומרת שאילו לא הייתי כמו שאני בחיים, לא הייתי מגיעה לתחנות ולתובנות הגדולות בחיי. לעולם לא הייתי מנצחת ועוברת את האתגרים שהוצבו בפניי, לא הייתי לומדת ומגלה בכל פעם מחדש את הכוחות שיש לי.

 

בכל יום אנחנו מתפללים אחרי תפילת שמונה עשרה: "יהי רצון מלפניך שלא תעלה קנאת אדם עליי ולא קנאתי על אחרים". ברגעים האלו אני מנסה להתכוון בכל ליבי שלעולם לא אקנא באחרים ושלא יקנאו בי, כי ברגע שהאדם מקנא הוא משתנה, הקנאה משתלטת עליו, ומייד אחריה מגיע הכעס: "שלא אכעס היום ושלא אכעיסך". כמו שהכעס משתלט גם הקנאה משתלטת.

בעבודה, בלימודים ובמסגרות אחרות אנחנו פוגשים בכל יום אנשים מצליחנים, חכמים ומשכילים. לפעמים הפחד הזה שהמקום שלי לא יהיה אותו מקום אם מישהו יתפוס לי אותו גורם לי לחשוב איך להזיז אותו, איך לחסום אותו, איך לראות בו משהו לא טוב. איך הוא ככה ואני לא? וזה חזק ממני, ההרגשה הזאת, ונורא! זאת מלחמה חזקה ביצר שאומר לי "אני פחות והוא יותר", "הוא לא צריך את זה, אני צריכה". הקנאה משבשת והורסת.

אבל מול הקנאה הזאת עומדת הקנאה המקדמת, המובילה והמחזקת. 

הרצון העז שלי הוא להצליח להתפלל בדבקות ובכוונה גדולה. ואני זוכרת שנעמדתי מול אותה אחת בבית הכנסת עם הסידור על הפנים שעומדת בפינה ומתפללת בכוונה עמוקה. אני לא יודעת מה היא אומרת, שם אבל היא מכוונת אליו, ואני עומדת מהצד ואומרת לעצמי: "הלוואי שגם אני אצליח לעמוד כך ולהתפלל". זה רצון שמניע אותי להיות אחרת, קשובה, מרוכזת, ולשים לב לרגע הזה. 

קנאה מקדמת מול קנאה הורסת. ההורסת הורסת כל רגע טוב. פוגעת, מזיזה, הורסת. אבל יש קנאה מקדמת שמובילה אותנו להצליח, לרצות, להתכוון, להתמיד ולגלות. 

לכל אחד במקומו, כל אחד בעולמו, הכעס והקנאה הם האויב הגדול של האדם. תסתכלו על חייכם, על הצלחתכם, על ביתכם, שעליו צריך לעבוד ואותו צריך למלא. תסתכלו על מה שיש לכם ותחייכו, כי יש אנשים שלהם אין. 

לקום ממקומי, כי זה שלי.

Sapirtamir20@gmail.com

להזמנת הרצאה/שאלה אפשר לכתוב לי בשמחה 

כתבות נוספות מ"גדולה מהחיים"

במה קטנה

גדולה מהחיים | ספיר חיים – מורה לתאטרון, שחקנית ומרצה רמקול לעיתים ניתנת לנו הבמה

קרא עוד »