אמא חזקה » גילוי דעת

סיפורים מחייהם של הרב משה צבי נריה זצ"ל והרבנית רחל ע"ה / צלה בר-אלי

בט"ו באדר נולדה אימא, הרבנית רחל נריה ע"ה, וטבעי שהתאריך מעלה תמונות ומעשים מגנזי הלב. נראה שהפיגוע הקשה באריאל עורר זיכרון מכתב שכתבה אימא לאישה צעירה שהתאלמנה אף שלא הכירה אותה כלל. דרך מקרה התוודעתי לדברים כשהגעתי לאחד מבתי הספר לשוחח על אבא זצ"ל, והמנהלת סיפרה לי על מכתב ניחומים שקיבלה מאימא והיה משמעותי מאוד בעיניה. באדיבותה שלחה לי העתק, וזה תוכנו (מקוצר):
"ברכת תנחומים שלוחה!
"אין אנחנו יכולות לשנות את המציאות. עלינו לקבל את הדין, לברך 'ברוך דיין האמת', ולחשוב שאם הקב"ה נהג כך, הרי עם כל הקושי, כנראה שחשב זאת לטובה, ועלינו להמשיך ולהשתדל למלא את חובתנו בעולמנו.
"הקב"ה העניק לך ב"ה ילדים שיהיו בריאים ושיגדלו לתפארת, ועכשיו הדבר תלוי במידה מרובה בך איך יהיה המשך חייהם.

"שני דברים שילדים זקוקים להם הם הרגשת אהבה וביטחון. רק את תוכלי להעניק להם אותם בשביל שיגדלו בריאים בגופם ובנפשם. אם חלילה תתרכזי בסבל של עצמך, לא יהיה לך כוח להקדיש להם את תשומת הלב שזקוקים לה בשעות משבר אלה. הם צריכים אימא חזקה שירגישו שאפשר לסמוך עליה, שנשארה אותה אימא כשם שהייתה. עלייך להראות להם שאינך עוסקת ברחמנות על עצמך אלא ממשיכה למלא את חובותייך כרגיל, ושהקב"ה נותן את הכוחות להמשיך. זאת המתנה הטובה ביותר שאת יכולה להעניק להם. ממך ילמדו וכך גם ימשיכו. זה יהיה גם 'משוב' שיחזור אלייך ויוסיף לך כוח ושמחה.
"הרשי לעצמך להיות חזקה ולחיות את חייך בשלמות, להתפלל על הבריאות ולהודות לאל על המתנות הטובות שנתן לך – בריאות וילדים נהדרים, להמשיך ולומר 'ברוך ד' יום יום'.
"לפעמים קשה, כי יש הרגשה שהאנשים מבחוץ מצפים לראותך עצובה ואומללה (הם כאילו משתתפים בצערך ומרחמים עלייך, וזה עושה להם טוב. אל תיתני להרוס את חייך).
"היה לך בעל נהדר שהשאיר לך ולמשפחתך מורשת נהדרת – רוחנית ונפשית. המשיכי לשתף את הילדים ב'מה אמר אבא' ו'מה הדריך אותנו'. תזכירי אותו בכל פעם (לא כמו שאנשים חושבים שלא כדאי להזכיר את הנפטר כי מעוררים זיכרונות עצובים. להפך). הוא צריך להמשיך 'לחיות' איתכם, ואז הבית ממשיך להיות שלם ומחזק יותר, וכל אחד ממשיך להיות נורמלי יותר.
"הרבה בריאות ונחת".
על החיזוק והכוחות שקיבלה מדברים אלה הוסיפה המנהלת בנימה אישית: "המכתב היה אחד מאותם (מעט) דברים ש'העמידו אותי על הרגליים' בתקופה הקשה. כשהראיתי אותו לאימי שתחי' אמרה שהוא ראוי ללימוד שוב ושוב על ידי ועל ידי אנשים אחרים שבמצב דומה. כשעמדתי מול אנשים שקרה להם אסון, חלק מהדברים שאמרתי היו שאובים מאותן מילים שכתבה לי אימך. הרגשתי שגם אחרים נעזרו על ידי"..