מסעות לקירוב לבבות חלק ב

סיפורים מחייו של הרב יצחק נסים זצ"ל הראשון לציון והרב הראשי לישראל

שעון זהב

שלל הביקורים בקיבוצים גרר פניות רבות לרב נסים שנבעו מתחושת קשר וחיבור מחודש לעולם היהדות שלפני כן הרגישו אנשי הקיבוץ רחוקים ממנו כל כך. 
אך לא רק בגבולות הארץ עשה הרב מסעות; הוא הרחיק נדוד גם אל יהודי התפוצות. קהילות רבות בארצות הברית ובאירופה זכו לביקוריו. גם בביקורים אלו ביקש לפגוש את הילדים, כי ראה בהם את עתיד היהדות והמשכיות האומה. תמיד ביקש לחזק את הקשר בין הקהילות במקום, לעודד אחדות ולמנוע נישואי תערובת והתבוללות. 
פעמים רבות כשהגיע למקום חשבו שהוא – כמו רבים אחרים – בא לבקש תרומות לסיוע הבנייה וההתיישבות בארץ. אך לא כך היה. סבא שוחח איתם על עלייה לארץ שלהם ולא של כספם. לא אחת הייתה התגובה:

"אבל זקוקים לכספנו בארץ", אך סבא הסביר להם: "ארץ ישראל דומה למינקת. ככל שיונקים יותר, כך מתרבה החלב ומשביח. עלו לארץ ותסייעו להפיק ממנה יותר".

אספר סיפור אחד על מתנה מיוחדת שקיבל סבי במדינה בארצות הברית שהיו בה קהילות יהודיות רבות, ובשל כך ביקר שם סבי יותר מפעם אחת. כינוס נערך לקהילות למיניהן, ואחד החברים ביקש להעניק לסבי במהלך הטקס מתנה מיוחדת: שעון זהב. האיש הכין תבנית מיוחדת שבה אותיות האלפבית מסמנות את השעות, ובמרכזן המילה שיל"ת, ראשי תיבות של שיוויתי ה' לנגדי תמיד, בכל שעה. מאחור הייתה חרוטה הקדשה אישית. 

זו הייתה מתנה מושקעת מאוד, אך הרב נסים סירב לקבלה. לא ממש סירב, אלא התעקש לשלם עליה. "ממתי משלמים על מתנה?" תמה האיש, אך סבא הסביר לו שהיוזמה, ההשקעה והכוונה הטובה הן המתנה, אך את עלות השעון הוא חייב לשלם. וכך היה. הוא שילם על השעון וקיבל את המתנה, הודה לאיש שהעניק לו אותה, ולבסוף יצאו שניהם מרוצים. כזה היה יושרו של סבי, שלא רצה לקבל מתנה מתוקף תפקידו הציבורי.
עד היום ראיתי בסיפור השעון ביטוי לעמידה על עקרונות שאפיינה מאוד את הרב נסים, ועוד נספר עליה בהמשך. בפרספקטיבה רחבה יותר נראה לי היום שגם במעשה זה יש אותו מסר של הערכים שביקש סבי להנחיל ליהודי התפוצות: עמדו על עקרונותיכם. ובמילים אחרות: שמרו על יהדותכם למרות האתגר מסביב, ואולי גם: בואו לארץ ותגלו שגם בה תוכלו ליצור שפע. לא תזדקקו למתנות מרחוק.

סיפורים נוספים מחייו של הרב יצחק ניסים זצ"ל