על אורחים ונעליים

סיפורים מחייהם של הרב משה צבי נריה זצ"ל והרבנית רחל ע"ה / צלה בר-אלי

נעליים בכל מיני צבעים

עוד סיפור ברוח פורים – גם חִיוּכִי וגם חינוכי – סיפר רפי קפלן, בוגר ישיבת בני עקיבא בכפר הרואה: "חודש אדר בכל ישיבה הוא חוויה לתלמידים וכאב ראש לצוות. אצלנו היה מעט מאוד מתח. הרב נריה אהב את חודש אדר, היה שותף ונהנה איתנו כדוגמת האירוע הזה.
"באחד מימי אדר קיבלתי טלפון מחבריי השמיניסטים באחת הישיבות ששמעו שהשביעית שלהם מתכוונת להתחלף עם השביעית בכפר הרואה. 'נטפל בהם כמו שצריך, וכדאי שגם אתם תתכוננו'. העסק נראה טוב. כינסתי את ועד השבט של השמינית, והחלטנו ללכת על זה. השביעיסטים שלהם הגיעו, ובשלוש לפנות בוקר, כשישנו חזק, עברנו בשקט בחדרים ואספנו את הנעליים שלהם. בבוקר הם נדהמו לראות שהנעליים נעלמו. בלעה אותם האדמה. חפויי ראש הגיעו לתפילת שחרית כשלרגליהם רק גרביים. הרב נריה כמובן שם לב, ורק אמר: 'באו אלינו הרבה אורחים כוהנים'.

"לפני גמר התפילה הוא פנה אליי (אף פעם לא דיבר לפני הסוף) ואמר בשקט: 'רפי, רוץ למטבח ותגיד למזל שיש לנו הרבה אורחים, וחשוב שתגיש לשולחנות של השביעית הרבה גבינה ודברים טובים'. שמחתי ללכת בשליחות הזאת, ואכן השולחנות של השביעית היו ערוכים בכל טוב. כשהרב נריה נכנס לחדר האוכל השביעיסטים נלחצו, חוששים מה יגיד להם. יודעים היו שאצלם היו עושים מזה עסק גדול. להפתעתם ניגש אליהם הרב נריה ובחביבות התעניין בשלומם ושאל לשמם. 'אה! אבא שלך הוא… וסבא שלך…' וכל הענף המשפחתי כבר גלוי וידוע. כן עודד אותם לאכול גבינה כי הקלציום חשוב לעצמות, וביקש שיביאו להם עוד אוכל.
"בינתיים הגיעו הר"מים שלהם רציניים וכעוסים. כשנכנסו ערכנו להם קבלת פנים מכובדת – ריקוד שמח כשהם נישאים על הכתפיים. הר"מים קראו לעברנו: 'תורידו אותנו, תורידו אותנו', אך כשראו שהרב נריה עצמו מצטרף לרוקדים ונישא על כיסא בראש השיירה – נדם קולם… הרוחות נרגעו, והרב נריה הזמין אותם לשבת. הם שאלו מה הוא מתכונן לעשות. 'באיזה עניין?' התפלא. 'התלמידים ברחו, וצריך להעניש אותם', הסבירו.
"בתמיהה שאל הרב נריה מדוע להעניש. 'הם ברחו', טענו הר"מים. בנחת השיב: 'ברוך ד' שיש היום מספיק ישיבות שאפשר לברוח מישיבה לישיבה. חודש אדר – אז ברחו', והמשיך בפשטות: 'הנחיתי את הר"מים שלנו שייתנו לחבר'ה שלכם שיעור מעניין על חודש אדר, ואחר כך ילמדו איתם את הסוגיה. ואתם, כדאי שתחזרו ללמד את החבר'ה שלנו. זו הרי אותה מסכת, ולמה לבטל תורה?' חבורת הר"מים נבוכה. במקום לקחת את התלמידים באוזניים ולהעניש אותם, הרב נריה מדבר על ביטול תורה…
"מעשה הנעליים בכל זאת הטריד את הרב נריה. חושש היה שמא האורחים לקחו את העניין קשה, וביקש שנבדוק מה קורה. הסברנו שאין צורך לדאוג כי בכוונתנו להחזיר אותן בטקס מיוחד. קשרנו את שרוכי הנעליים אלה לאלה וחיברנו את קצות השרשרת הארוכה לעגלת מטבח ולטוּסְטוּס של אחד החבר'ה. הבאתי חצוצרה, ולקול תרועותיה התחיל הטקס. דרשנו דרשה על ההולכים בדרכי אבות, והיה מושלם. שרנו ורקדנו איתם, והם שרו את המנון הישיבה שלהם על בית מוקף גדרות, וסביבו ארבע חומות. למשמע ההמנון הפסיק הרב נריה את השירה ואמר: 'הזדעזעתי לשמוע את המילים גדרות, חומות. לא מקובל שבישיבת בני עקיבא מרגישים כמו בבית סוהר. וגם נפגעתי', הוסיף, 'שמעתי שחבר'ה אומרים שבאו לראות איך המשטר אצלנו. משטר? אצלנו? אם יש משטר, זה רק של תלמידים. פה מדברים על בית ועד לחכמים ועל דיבוק חברים'. האורחים היו בהלם. הגיעו לעולם אחר לגמרי.
"בדרכם חזרה לישיבה ראינו ולא האמנו. הרב נריה ניגש לחדר האוכל, לקח ארגז תפוזים והעלה להם לאוטובוס. החבר'ה רצו לעזור לו, אך הוא סירב. 'זו מצווה שלי', הסביר. לעומתם השביעיסטים שלנו חזרו מדוכאים עם ראש למטה. קיבלו את פניהם שומרים שלא הניחו להם להיכנס…
"אחרי ימים אחדים קיבלנו מכתב תודה מלא התלהבות, ותלינו אותו בכבוד על לוח המודעות. האורחים ציינו שהם מרגישים גאווה גדולה להיות חלק מרשת ישיבות בני עקיבא שבראשה עומד רב-מחנך כל כך חשוב, כל כך נחמד וכל כך מאיר פנים".

סיפורים נוספים מחייהם של הרב נריה ורעייתו