קדושה אני מבקש

בשבועות האחרונים, לקראת יום השנה של הוריי, הרב נריה והרבנית רחל זצ"ל, הגעתי לבתי ספר אחדים לספר עליהם. כבר בכניסה קידמו את פניי בנעימוּת תמונות שלהם המשתלבות בתערוכות קיר ובפינות יצירה. התרגשתי לראות את הדברים היפים האלה. קהל התלמידים גם הכיר את השיר "קדושה אני מבקש", ולפעמים אפילו שר אותו כשנכנסתי לכיתה או לאולם. מילות הקריאה האלה של אבא היו לשיר המזוהה איתו ביותר.

שונה הוא שיר זה משירים רבים שחיבר אבא (את חלקם שרים עד היום: "יד אחים" – המנון בני עקיבא, "צהלי ורוני" – המנון חטיבה 7 בצה"ל, "לתקן עולם באומץ" – המנון היובל של יב"ע, ועוד. בוגרי ישיבת בני עקיבא בכפר הרואה מתרפקים על הערת הבוקר המלטפת שלו בשיר "ישראל עם קדושים קומו לעבודת הבורא". במקום צלצול מרגיז של שעון מעורר וניעור של מדריך היה נעים להתעורר לקולו הרך שנשמע במסדרון, ובשירה מתוקה העיר את הישנים). את כל השירים שר גם אבא בעצמו, ואילו את "קדושה אני מבקש" שרים רק אחרים. המילים היו לְשיר רק אחרי הסתלקותו, וכך היה הדבר:

אור לז' בכסלו, יום השנה לפטירת מורו ורבו של אבא הרב יעקב משה חרל"פ זצ"ל, היה אחי פתחיה ליד מיטתו בחדרו בבית. בימי הפטירה של אבותיו ורבותיו נוהג היה אבא ללמוד מדבריהם, ואף שכבר מיעט לדבר באותם ימים, הציע לו פתחיה ללמוד כמנהגו. לשמחתו הסכים אבא, ולשאלה מה ללמוד, מלמל בשפתיו בשקט: "על קדושת התורה". פתחיה לא הכיר ספר או מאמר בשם זה, ונבוך קמעה לקח ממדף ספרים סמוך את הספר "מי מרום" שכתב הרב חרל"פ על פרקי אבות. מופתע היה ונרגש, כי הספר נפתח בדיוק בפרק העוסק בקדושת התורה וארץ ישראל. פתחיה התחיל להקריא מתוכו. למרות חולשתו ניכר היה שאבא מקשיב ומרוכז.

למשמע הדברים התרגש אבא והתחיל לקרוא בקול גדול: "קר לי, תחממו אותי בדברי תורה. תקדשוני בקדושת התורה והמצווה". פתחיה המשיך להקריא קטעים מהמאמר, ואבא התנער וקרא: "תנו לי להגיד שלום לארץ ישראל ולהיפרד ממנה באהבה, בשמחה וברצון.

קדושה אני מבקש.

קודש קודשים אני מבקש.

תנו לי קדושת ארץ ישראל.

תנו לי קדושת אהבת ישראל".

ובקול רם קרא כמה פעמים: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", וסיים במילים: "נתקדש כולנו", ונדם.

חלפו כשבועיים עד שנתבקש אבא לישיבה של מעלה, אולם אלו היו דבריו האחרונים. בדרכו למנוחת עולמים, בין דברי ההספד הרבים העלו על נס גם את קריאתו הגדולה "קדושה אני מבקש", והיא ריגשה מאוד את רבבות המלווים. חלפו אך ימים אחדים, ושני אנשים מוכשרים מצוות הישיבה בכפר הרואה צירפו למילים אלו את ניגון הלב הידוע.

זכה אבא וקריאתו המרוממת הנחילה לרבים שירת תפילה רצופה אהבה, השתוקקות וכמיהה אל קדושת התורה, העם והארץ.