להביא את התורה לכל עם ישראל

ראיון עם הרב יעקובוביץ רב של מוא"ז דרום השרון ומומחה בטכנולוגיית מזון על איך מפיצים את התורה לכל עם ישראל ונקודות חשובות לכשרות מוצרי חלב.

הרב יצחק יעקובוביץ (61), נשוי, אב וסב, מכהן בתפקיד רב במועצה האזורית דרום השרון. נולד בנתניה, למד בישיבת ההסדר ניר בקריית ארבע ואחר כך במרכז הרב, ושם הוסמך לרבנות. ראש הכולל אז היה הגאון הרב דוב ליאור שליט"א, רבו מורו עד היום. הרב יעקובוביץ היה רב המושב בית מאיר, ואז ביקש ממנו הרב שפירא זצ"ל להיות אחראי לכשרות ולמחלקת הייבוא ברבנות הראשית. לכבוד חג השבועות ביקשנו מהרב יעקובוביץ, המומחה לטכנולוגיית מזון, לתת כמה טיפים על כשרות מוצרי חלב.
"השיטה של הרב הראשי שפירא זצ"ל היא שצריך לוודא שכל עם ישראל שיאכלו כשר. יש כשר, ויש מהדרין. היינו צריכים למצוא לכל מה שאפשר את הפתרון הטכנולוגי-הלכתי שלו. זהו המוטו שלי בכשרות מאז ועד היום".

אבקת חלב עכו"ם – "אבקת חלב נוכרי, דהיינו שאין פיקוח יהודי בשעת החליבה והייצור. יש מחלוקת פוסקים אם מותר להשתמש באבקת חלב נוכרי. לכתחילה בן תורה ראוי שיחמיר בזה, אך בכשרות רגילה כבר התירו, ולפי הרב צבי פסח פרנק אבקת חלב אינה בכלל גזרת איסור. הרבנות כותבת על מוצרים שיש בהם אבקת חלב נוכרי שהם רק לאוכלי אבקת חלב נוכרי".
חמאת גויים – "חמאת גויים מותרת לפי השו"ע ונאכלה אף בדורות עברו ואף בירושלים העתיקה. אך מכיוון שהיום אפשר להשיג בקלות חמאת ישראל, כבר לא מתירים את זה. הרב אליהו זצ"ל התנגד נחרצות כשעלה הרעיון להכשיר את זה גם בזמננו, מכיוון שאנחנו בארץ ישראל ואין צורך להשתמש בחמאת גויים, מה גם שבעבר היו זיופים בחמאה".

גבינות קשות – "צריך להיזהר גם כשצורכים פסטות ופשטידות להכנה, ויש לוודא שאין שם גבינות קשות המחייבות המתנה של שש שעות. בכלל, בגבינות קשות יש פוסקים האומרים שצריך להמתין שש שעות בין גבינה קשה לבשר, וכדאי שזה ייכנס למודעות של הציבור לקראת החג. יש לברר מהו סוג הגבינה הקשה שבמוצר טרם האכילה".
הרב יעקובוביץ כתב ספר בהלכות צבא, 'אור יצחק', העוסק בהדרכה לחיילים בעיתות חירום ובפעילויות מבצעיות. הספר נכתב לאחר מלחמת שלום הגליל, שבה איבד שישה מחבריו. השאלה הראשונה בספר עוסקת בשאלה אם אפשר לצרף חילונים למניין: "התרתי לצרפם, ולימים ביקשתי ממו"ר הגר"א שפירא שגם הוא ידון בסוגיה, ואכן זכינו שהרב שפירא כתב תשובה נפלאה לצרפם למניין עשרה. זו הייתה שיטתו כרב הראשי, לקרב את עם ישראל לתורה, וממנו למדתי לקרב כל יהודי וללמדו תורה.
"לדעתי יש חובה להנגיש את התורה לכל העם, התורה היא לא רק לדתיים. במועצה האזורית דרום השרון זכינו בעשרים השנים האחרונות ללמד תורה בכל שכבות האוכלוסייה, גם לשאינם דתיים, בשיעורים לנשים ואף לגברים.

"כמו כן זכינו עם חברי הקיבוץ להקים בית כנסת בגבעת השלושה, קיבוץ מהזרם של הקיבוץ המאוחד. הבאנו ספר תורה, שתרמה משפחת רעננערט לעילוי נשמת חייל בן הקיבוץ. אנו מתפללים שם בשבתות ובחגים, ואני זוכה לתת שם שיעורי תורה קבועים. אפילו זכיתי ללמד בר מצווה משותפת לסב בן קיבוץ בן 90 שעדיין לא חגג בר מצווה עם נכדו בן ה-13. זה היה אירוע מכונן ומרגש".
מה הרב עושה בשעות הפנאי?
"בעיקר לומד, מכין וכותב מאמרים תורניים, וכחובב חזנות אני גם משתתף בשיעור חזנות וליטוריקה יהודית על לחנים של תפילות ישראל אצל יותם סגל, חזן-זמר ומלחין. בחלק ממה שאני לומד שם אני משתמש בהדרכת התפילה בקהילותיי".
יש מישהו שהרב מתגעגע אליו?
"אני מתגעגע ליהנות מעצותיו המחכימות של מרן הרב שפירא זצ"ל, שזכיתי להן בהיותי תלמיד מקורב לו. אני גם חולם על סבי הגדול, שהיה מגיד שיעור בישיבה בקלם, הרב ברוך שלום ברוידא. הוא עבר עם הקהילה לקהילה היהודית התורנית באודסון שבדרום אפריקה, שכונתה 'ירושלים של דרום אפריקה', ובה הפיץ תורה בקהילות שייסד מסביבו. הטרגדיה היא שסבא נהרג שם בתאונת כרכרות ונקבר בבית הקברות היהודי ביוהנסבורג".

מאמרים נוספים באותו נושא