דת ומדינה

לאחר שנים שבהן נטשה הנציגות הפוליטית הדתית-לאומית את העיסוק בסוגיות דת ומדינה והותירה את הזירה לנציגות החרדית, האם הגיעה העת לשוב ולהתמקד בנושאים אלו? ובאילו נושאים כדאי להגיע להסכמה כוללת כדי שיהיה אפשר לקדמם?

עו"ד איתמר בן גביר, יו"ר עוצמה יהודית:

איתמר בן גביר

עו"ד איתמר בן גביר

נאבקים על היהדות

העיסוק בסוגיית דת ומדינה הוא אחד הנושאים החשובים ביותר בעיצוב זהותה היהודית של מדינת ישראל. למען האמת, בשונה ממפלגות שנטשו את העיסוק בנושא, אצלנו בעוצמה יהודית נושאי דת ומדינה היו מאז ומתמיד ליבת העיסוק שלנו גם בשנים שבהן לא היו בחירות לכנסת. 
במאבקים לשמירה על הפרהסיה הציבורית היהודית של המדינה תמיד היינו בחזית: במאבקים על שמירת השבת בפרהסיה הציבורית, במלחמה בהתבוללות, בהפגנות נגד הלגיטימציה לתרבות הלהט"ב ועוד. 

לצערנו בשנים האחרונות ניכר שחלק מנציגי הציבור הציוני-דתי בכנסת זנחו במידה מסוימת את הנושא. לפעמים באמת נוח יותר לעסוק בנושאים הלאומיים שזוכים לקונצנזוס רחב ולא להביע דעה אם התחבורה הציבורית צריכה לפעול בשבת או לא.בעינינו אין כאן מקום להבחנה: המלחמה באויבי ישראל והמאבק לשמירת שלמות הארץ חשובים מאוד ועומדים בראש מעיינינו, אך לצידם, ובאופן שאינו פחות מהם, ניצבים נושאי דת ומדינה. אלו כאלו מאז ומתמיד היו שווים בעינינו.
כמי שרואים בעצמם נציגים של הציבור הדתי-לאומי בריצה לכנסת אנו מתכוונים לעשות הכול כדי לרתום את כל נציגי הציונות הדתית למאבקים החיוניים האלה ואף לפעול על מנת שתהיה לציונות הדתית דריסת רגל ניכרת בתפקידים ובעשייה בתחום: נפעל למינויו של רב ראשי ציוני-דתי (בעבר הצענו את הרב שמואל אליהו שליט"א, וההצעה בעינה עומדת), נפעל נגד הפעלת תחבורה ציבורית בשבת (תופעה שלאחרונה משום מה נעשית רחבה יותר ויותר, ואין פוצה פה ומצפצף), ונקדם את כל הנושאים והמאבקים היקרים לציבור הציוני-דתי ולמעשה לעם ישראל כולו.

מתן כהנא, הימין החדש

מתן כהנא

מתן כהנא

מקבלים אחריות ליהדות

היהדות חייבת לחזור ולהיות מוקד לאחדות, שייכות וקרבה. לא עוד פילוג, שנאה וכעס הדדי. 
ההשלכות של בריחה מתיקון המצב העכשווי כבר הצליחו לזעזע את אמות הסיפים של הציבוריות הישראלית, והיא נותרה שסועה ומקוטבת בין מערכות הבחירות שבהן אנו נתונים.
אל הרִיק הזה נכנסו השוליים המגזריים משני הקטבים, העמיקו את השסע ואף נהנו מכך.
המציאות הפוליטית שאליה נקלענו מאלצת אותנו להבין כי בעשור השמיני לקיומה של מדינת ישראל אין עוד מקום לברוח מעיסוק במי ובמה שאנחנו – ביהדות שלנו.

הסטטוס-קוו שטבע בן-גוריון אפשר לנו להניח בצד את העיסוק בכך, אבל כל בר דעת מבין שההיאחזות בקרנות המזבח שלו לא תציל את יהדותה של המדינה; הזמן החולף והדיונים המשפטיים אינם פועלים לטובת שוחרי ערכי היהדות.
הימין החדש מתכוונת להרים את הכפפה בכנסת הקרובה. לא מתוך ריב ומדון, לא מתוך אינטרס לפלג, לשסע ולהשניא ציבור אחד על חברו, אלא מתוך הידברות, כבוד הדדי ורצון אמיתי לתיקון.
הימין החדש מאמינה כי יש לפעול למען ממסד דתי בישראל שיהיה מכיל, מכבד וקשוב לצרכים היהודיים המגוונים של העם היהודי – חרדים, מסורתיים וחילונים.
בשורש הדברים תבקש הימין החדש להעצים את זהותה היהודית של ישראל מתוך מקום של חירות אישית, יכולת בחירה, שקיפות ותחרות.
נושאים רבים עומדים על הפרק: כשרות, גיור, גיוס, מעמד אישי, קבורה ונישואין. הימין החדש תפעל בתחומים אלו מתוך הסכמה ציבורית ובין-מפלגתית רחבה ככל האפשר.
די לפילוג – עת לקבל אחריות.
אנחנו סמוכים ובטוחים שהציבור בישראל ייתן בנו את אמונו כדי שנוכל לעשות זאת.

יהודה ולד, מנכ"ל האיחוד הלאומי

יהודה ולד

יהדות ממלכתית

הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל פעל כבר לפני שנים רבות לביטול הסעיף בפרוגרמה הציונית שהכריז "הציונות, דבר אין לה עם הדת". הרב קוק האמין שהדת בישראל אינה מדריכה רק את האדם הפרטי אלא את האומה כולה. התורה מתבטאת בציבוריות בחקיקה ובסדרי שלטון, בחינוך, בכלכלה, בביטחון ובמשפט.
המחלוקת בחברה הישראלית איננה על זכויות הדתיים או על תחבורה ציבורית בשבת לחילונים. המחלוקת יסודית מאוד: מהי מדינת ישראל?
יש מי שמנסים להחזיר אותנו לגלות, לשטעטל, ליהודי הפרטי שמדליק נרות של שבת בין פריצים בפולין או בין גויים חביבים בקליפורניה. להפריד את הדת והמדינה ולאפשר שירותי דת למי שדורש. אבל אנו רואים במדינת ישראל חלק מתהליך של גאולה. עם ישראל שב לארצו מהגלות להקים מדינה יהודית שתהיה ממלכת כוהנים וגוי קדוש.

לאור חזון זה הקים הרב קוק את הרבנות הראשית, כדי שתהווה הנהגה רוחנית ומעשית במדינה.
ברור לכול שכשם שהפרקליט הצבאי הראשי אינו מקבל החלטות הרות גורל באשר לביטחון המדינה אלא הדבר נמצא באחריות הרמטכ"ל וצוות מפקדים בכירים, כך לא ייתכן שפקיד ממשלה, בכיר ככל שיהיה, יקבע את גורל הכשרות במדינה ואת חוקיה הדתיים. הוא לא מבין בזה; זה תפקידם של תלמידי החכמים שבדור באמצעות הרבנות הממלכתית.
נכון שיש דברים שצריך לתקן ויש החלטות הזקוקות לבחינה מחודשת, אך כל זה לא יכול לבוא על ידי הרס והחלשה. כשנצליח לחזק את מעמדה של הרבנות הממלכתית נצליח גם לשפר ולתקן את הדרוש תיקון.
הרי יש בעיות גם במשטרה, כפי שידוע לכול, אך לא שמענו הצעה להתחיל לפתוח מליציות פרטיות שישמרו ברחובות ולחלק נשק לכל דורש. יש הבנה שהביטחון חייב להיות בידי האנשים המוסמכים לכך ובסמכות רשות ממלכתית אחת, זה מעצב זהותה של מדינה. כך גם בענייני יהדות.
נקודות מוצא אלו – חשיבות חיבור הדת והמדינה וחיזוק מערכת הרבנות הממלכתית – עומדות ביסוד שורש תפיסתנו כציונות דתית והן הבסיס לכל דיון. לאחר מכן אפשר לגשר על הפערים ולדון בפרטים ובדעות השונות מתוך כבוד והערכה הדדיים.
זוהי הדרך הנכונה להמשיך ולבנות פה את מדינת העם היהודי, לפעול יחד מתוך אחריות לאומית המחויבת לגדולי ישראל וקשובה להלך רוח העם, באמונה ואהבה.

כתבות נוספות בקטגורית חובת הציבור לדעת

דת ומדינה

לאחר שנים שבהן נטשה הנציגות הפוליטית הדתית-לאומית את העיסוק בסוגיות דת ומדינה והותירה את הזירה

קרא עוד »