איך אפשר לכבד את אמא

חוות דעת | הרבנית אהובה צוקרמן, מטפלת זוגית ומשפחה

שאלה
אימא שלי התקשרה והודיעה לי שהיא מגיעה להתארח בארץ שבועיים לפני פסח. מאוד קשה לי שהיא לא מוצאת זמן אחר כל השנה, ודווקא בזמן הכי פחות נוח היא מתייצבת. היא כמובן מצפה לאוכל טוב (מי מפעיל מטבח במתכונת מלאה בזמן הזה?) ומצפה שנצא איתה לטיולים בסביבה דקה לפני פסח! איך אני יכולה לכבד אותה?
תשובה
יש לך מישהי בחייך שאת מעריצה? ובכן, תארי לעצמך שהיא מתקשרת ואומרת לך שתשמח להתארח אצלך באותו זמן. 

איך היית מגיבה אחרי שהטלפון היה כמעט נשמט מידך מההתרגשות? לא היית מקבלת אותה בשמחה ומבטיחה שתסתדרו אף שפסח מתקרב? 

לא היית מבררת מה כבודה אוהבת לאכול ומוודאת שתרגיש בנוח כאילו הגיעה באמצע חשוון? היית נרתמת לגלות לה את שכיות החמדה בעירך או שהיית אומרת שאין לך זמן ואת עסוקה נורא? 

אז זהו, שלהורים צריך להתייחס כך: "ידמה בעיניו שהם גדולים ונכבדי ארץ אף שבעיני שאר בני אדם אינם חשובים כלל", כלשון החיי אדם. להתייחס אליהם כאילו הם חשובים ונכבדי ארץ גם אם הם ממש לא כאלה, לא בעינייך ולא בעיני שאר בני אדם. זאת אומרת שבמקום "אימא מתקשרת" את יכולה לכתוב את שם הרבנית או הדמות הנערצת עלייך ולהתנהל כפי שהיית מתנהלת איתה. 

בגמרא בירושלמי מגדילים לעשות ומשווים בין היחס להורים ליחס לקב"ה. "שלשה שותפים באדם, הקב"ה אביו ואימו: בזמן שאדם מכבד אביו ואמו, אומר הקדוש ברוך הוא: מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכיבדוני" (קידושין לא ע"ב). אנחנו קולטים? היחס שלנו להורים מושווה בסוף ליחס לאלוקים, לפי המידה והאופן שאנחנו מכבדים אותם, אנחנו נחשבים למכבדים אותו. ולהפך: "בזמן שמצער אביו ואמו אומר הקב"ה: יפה עשיתי שלא דרתי ביניהם, שאילו דרתי ביניהם ציערוני". יוצא מזה שהמצער את הוריו גורם לשכינה שתסתלק ממנו, ושוב יש השוואה (אפילו מקוממת) בין היחס להורים לבין היחס לקב"ה. כשרב יוסף היה שומע את הפסיעות של אימא שלו היה אומר לעצמו "אקום מפני שכינה שבאה". הבנו? אמור מעתה לא רק "הרבנית מדברת איתי" אלא "מבחינתי השכינה בכבודה ובעצמה!"
למה ה' משווה בין היחס שלנו כלפיהם ליחס שלנו כלפיו, לטוב ולרע? הרי ההורים אחרי הכול הם בני אדם, והם עושים טעויות, שלא כמו ה' יתברך? שאלה טובה! אולי זה בא להסביר שהכבוד כלפיהם באמת לא מותנה במעשיהם אלא גם אם "היה אביו רשע ובעל עברות", כלשון הרמב"ם, "מכבדו ומתירא ממנו"?
אולי עמוק יותר: הקושי עם ההורים שלך הוא לא בגללם אלא זה באמת קשור אלינו, ליחס שלנו למקור חיינו האנושי או האלוקי. במובן של הכרה בעובדה שאנחנו נבראים ומקבלים ובמובן של היחס שלנו למה שלמעלה ממנו, הורה או אלוקים: האם יש מקום מעלינו שאנחנו מקבלים באופן אבסולוטי, או שהכול שפיט בעינינו ואנחנו שופטי כל הארץ?
יוצא שקושי בקבלת סמכות ההורים מעיד על קושי לקבל באמת סמכות באשר היא, כולל סמכותו של ריבונו של עולם. לכן אמר בעל ספר העיקרים: "כיבוד הורים (הוא) יסוד לעבודת ה'".
נדבר על זה עוד בהמשך. בינתיים – בהצלחה.

כתבות נוספות באותה קטגוריה