בעלי התפטר מהעבודה

אלו נתונים חשובים שיכולים להסביר את מצבו.

מדברייך עולה שהרצון שלו להתפטר לא ממש מצא חן בעינייך. היו לך חששות מההשלכות של הצעד הזה על בעלך בפרט ועל החיים שלכם בכלל. 

נוסף על כך אני מבינה שאם חששת שהשהייה שלו בבית תגרום לו בטלה, נראה שיש לך על מה להסתמך וזו לא הפעם הראשונה שזה קורה.
יש בבטלה הזו משהו שמשקף איבוד אמון בעצמו, חוסר חיוניות, חוסר אנרגייה ואפילו משהו שנראה מעין דיכאון קל. כנראה הוא גם לא רואה איזה אופק שיכול לתת לו תחושה שהוא נצרך, יעיל ויצרני.
נסי לחשוב: הוא קם בבוקר, רואה אותך יוצאת לעבודה ואת הילדים הולכים למסגרות שלהם, והוא נשאר בבית. אף על פי שהוא שהתפטר, ההישארות לבד בבית עדיין לא ממש עושה לו טוב. ואז מה נשאר לו לעשות? לסדר את הבית? לעשות את מטלות הבית? מה, הוא הפך לעוזרת בית? ייתכן שמבחינתו אם יקום ויעזור במטלות הבית הוא רק ינציח את מצבו העגום, ולכן הוא לא עושה כלום.
הוא רק לא מבין שככל שהוא מתבטל יותר, כך הוא מנציח את התפיסה שלו בעיני עצמו שהוא לא יעיל. מצד שני, גם האמירות שלך, שיעשה משהו עם עצמו עד שימצא עבודה ועם זה שייקח את הזמן למצוא את המקום שלו, קצת סותרות זו את זו. כאילו את אומרת לו: קח את הזמן שלך אבל תעשה בו עוד משהו, ותעשה את זה בדרך שלי. והוא רוצה לעשות את זה בדרך שלו.
כשאת מגיעה הביתה ומתחילה לבדוק מה הוא עשה במהלך היום, ומרוב תסכול אומרת לו מה את חושבת עליו, זה רק מחזק בו את תחושת התסכול ואת חוסר היעילות שלו בעיני עצמו.
למרות הקושי שבדבר אני מציעה לך שלא להעביר ביקורת שקשורה לכך שהוא לא עובד. במקום זה עודדי אותו ושדרי לו שאת מאמינה בו וביכולות שלו ושבסוף הדברים יסתדרו. עשי זאת רק ברגישות. הוא לא ילד קטן.
זכרי, זה זמן שהוא זקוק ביותר לתמיכה שלך. התפקיד שלנו כבני זוג אינו לפתור את הבעיות של בן זוגנו אלא לתמוך בהם.