האחריות שבחינוך

חוות דעת | הרבנית אהובה צוקרמן, מטפלת זוגית ומשפחה

שאלה: אני מבינה שחובתי לחנך את ילדי אבל האם בטעויותי אני עלולה ליצור אצלם נזק נפשי?
אנחנו לפעמים טועים… אבל מה המשמעות של הטעויות שלנו? יש שיגידו שכל טעות שלנו היא נזק בלתי הפיך לילד, זה מה שישנה לו את כל איכות האישיות שלו, את כל מסלול חייו! אמירה זו מבוססת על שתי הנחות יסוד: א. שהילד שלנו הוא חלש, פריק, חסר עמידה וכוחות עצמיים. וב. האדם הוא יצור נפעל ופסיבי שמעשיו נובעים מהאינטראקציה עם גורמים נוספים שגורמים לו ללהתנהג כך. “אבל הקטנה זו אין לה כל ערך באמת האדם”, כותב הרב קוק, הוא משפיע ולא מושפע.
נתוני החיים שאדם גדל בהם מדויקים לו לתיקונו וייעודו בהשגחה פרטית. זה כמובן לא מסיר אחריות מכל מי שסביבו לעשות את המיטב. שכן אם לא יעשה נכון, יעמוד לפני אלוקיו על חטאיו. אך מצד האדם שנעשה עמו הדבר – זה משמים. כשם שדוד המלך אמר לגבי קיללתו של שימעי “אלקים אמר לו קלל”, עם זאת בא עמו חשבון בצואתו לשלמה כמורד במלכות. האחריות של כל אדם היא על מעשיו שלו ואחריות על כל אדם להיות מושפע ממה שהוא מעוניין להיות מושפע. לא פעם עובר במוחנו: הלוואי שההשפעה הייתה כל כך אוטומטית ופשוטה (דומני שכך היו הרבה פחות בעיות בחינוך).
גדולי האומה וביניהם יוסף הצדיק היו יכולים להתנהג אחרת לו היו מנוהלים על פי נסיבות חייהם. יוסך היה ילד שאחיו שונאים אותו ואביו שולח אותו אליהם, נזרק לבור, נמכר לעבד, נאמן לאדוניו ובכל זאת נזרק לכלא, נשכח על ידי שר המשקים שנתיים. יוסף לא עזב לרגע את אמונתו ואלוקיו ואת דמות דיוקניו של הוריו. יוסף לא נכנס ליאוש ולדיכאון. בכל מקום שהוא נמצא מצליח. גם כשהוא פוגש את אחיו לא נוטר ונוקם בהם אלא מעביר אותם תהליך שמברר את חזרתם בתשובה. בשעת השיא כשמתגלה אל אחיו אנו לא פוגשים אישיות ממורמרת ונקמנית אלא ההיפך הגמור “אלקים חשבה לטובה”. אנו פוגשים אמונה בהירה שכל התלאות והסבל ואפילו הרצונות הרעים של סביבתו לא משנים את הודאות בטוב האלוקי. ולכן זה גם מתגלה על ידו.
התפיסה הטוענת שבחינוכנו אנו עלולים לגרום לנזקים בלתי הפיכים בילדים שלנו, גורמת בעצמה נזק גדול. תפיסה זו מובילה לילדים שחושבים שהם חלשים וחסרי אחריות, והורים הססנים מסתפקים ומתלבטים חסרי עמוד שידרה ומפוחדים מאשמה ומנזק. כך אי אפשר לחנך! אי אפשר להוביל! סמכות מעורערת, גרועה יותר מסמכות שטועה לפעמים. סמכות שעלולה לטעות היא עדיין סמכות: בוטחת בטוב שלה,
בוטחת בנכונות דבריה,
בוטחת ביכולת של הילד
ומאמינה בכוחותיו העצמיים
ורצונו הטוב.
הרבה נחת.