כיבוד הורים ותודעת שירות

חוות דעת | הרבנית אהובה צוקרמן, מטפלת זוגית ומשפחה

בטורים הקרובים, לכבוד הרחבת ישיבתנו על הארץ הטובה שה' נותן לנו, נדבר במצוות כיבוד הורים. הקשר בין כיבוד הורים ובין זכייתנו ושהייתנו לעד על אדמתנו נמצא בגוף הפסוק: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ". הפעם נידרש לשאלה שאני פוגשת פעמים רבות בנוגע להורים:
"אנחנו נפגשים לעיתים במצבים מורכבים שבהם אנחנו נדרשים לטפל בהורינו או לעזור להם בדברים שהם מבינים בהם פחות, ואני רואה שההורים שלי לא מרוצים או אפילו מתלוננים על מעשינו. מה עליי לעשות?"

מצד אחד ברור שאנחנו עושים הכול כדי לעזור להורים שנמצאים במצוקה. מצד שני עלול להתווסף לכך ניחוח קל של התנשאות ואפילו שיפוטיות כלפי ההורים: "את לא מסוגלת להבין או להתנהל בעצמך, ולכן אני צריכה לקבל את האחריות לנושא ולהחליט במקומך איך להתנהל".
בגמרא מסופר על אימו של רבי טרפון שירדה לטייל בחצרה בשבת, ולפתע נקרע שרוך נעלה. הלך רבי טרפון והניח את שתי ידיו תחת כפות רגליה, והייתה מהלכת עליהן עד שהגיעה למיטתה. לכאורה לא ברור למה רבי טרפון מתנהג בצורה משונה (ומכאיבה) כל כך. הרי מן הסתם הוא היה גבר חזק ויכול לשאת אותה בזרועותיו לביתה. למה שם את ידיו תחת כפות רגליה?
כשרבי טרפון שם את ידיו תחת רגלי אימו הוא עוזר לה מלמטה. ברור שהוא מתחתיה. היא נשארת זקופה, והוא מתכופף. לעומת זאת אם הוא מרים אותה בזרועותיו הוא נמצא למעלה, בעמדת החזק, והיא כמו תינוקת, חלשה לעומתו. רבי טרפון אינו מתבלבל, הוא שומר על המקום שלו מול אימא שלו גם בזמן שהוא עוזר לה.
עזרה להורים יכולה לבוא מלמעלה, ממקום מתנשא, מעמדה פטרונית, כי אני חזקה יותר, מבינה ויודעת יותר טוב מהוריי, ויכולה לבוא מלמטה, ממקום של ענווה, מעמדה של מתן שירות להורים בשמחה על הזכות שיש לי להחזיר להם מעט ממה שאני חייבת להם על כל הטוב שעשו בעבורי. להיות קביים, להיות מי שההורים יכולים להישען עליו, אך ברור שהמשענת היא מתחת להורים.
לכן העבודה צריכה להיות בדיוק של המקום שממנו אני פועלת, ופחות במה שאני עושה בפועל. גם מי שממלא טפסים בשביל הוריו יכול להיות בעמדה של ה'מבין' מול הוריו ה'בורים', ויכול לעשות את אותו מעשה בדיוק מעמדה של המזכירה שברור לה מי הבוס..
ומה בנוגע לדברים שהם טועים בהם לדעתי? הרמב"ם מנחה שבן רואה שאביו עובר על דברי תורה צריך לומר לאב "כתוב בתורה כך וכך", אך כשואל ממנו ולא כמזהירו – מלמטה ולא מלמעלה. הכול תלוי בכוונת הלב.
ואם קשה לי לזהות? איך אדע אם אני במקום? אני מציעה לאנשים לצייר את עצמם ואת הוריהם בתרשים, ואז ברור לכולם מה המקום שלהם לעומת הוריהם, אם ציירו מעל, מתחת או בגובה העיניים. אבל יותר מזה, להורים יש יכולת הבחנה דקה באשר לאגו שלנו, וגם כאשר איננו מזהים הם מזהים, ובגדול הכוונה עוברת וההורים מרגישים בה היטב. לכן כל זמן שהם לא מרוצים המצב שווה בדיקה.

כתבות נוספות באותה קטגוריה