לדעת לבקש סליחה » גילוי דעת

חוות דעת | הרבנית אהובה צוקרמן, מטפלת זוגית ומשפחה

שאלה
אני נשוי שש שנים, ובמהלכן היו לי לא מעט מריבות עם אשתי. המריבות האלה מסתיימות בדרך כלל כשאני מבקש סליחה מאשתי. זו לא הבעיה. הבעיה היא שאשתי לא יודעת להתנצל. גם כשהיא 100% טועה, ומודה בזה שהיא טועה (דבר שקורה לעיתים רחוקות ביותר), היא לא מבקשת סליחה. זה מטריף אותי. למה תמיד אני צריך להתנצל?

תשובה
יש אנשים שבשבילם טבעי לבקש סליחה. טעיתי? פגעתי? ברור שאבקש סליחה. לעומתם יש אנשים שזה ממש קשה להם. בקשת סליחה כרוכה במאמץ נפשי שלא תמיד הם מסוגלים לו.

זה קשה כל כך מפני שכאשר אנחנו מבקשים סליחה מתעוררים בנו רגשות לא נעימים. זה אומר שטעינו, אנו חשים רגשות אשמה ובושה, ואלו רגשות שאנחנו לא כל כך רוצים לחוות. ואז מתחילים ההסברים, למה טעיתי, מה קרה בדיוק, מי אשם בטעות שלי וכו’.

בכלל, ככל שאדם חזק יותר, בעל ביטחון עצמי והערכה עצמית גבוהים יותר, כך הוא יכול לבקש סליחה ולהודות בטעות בלי להרגיש שההתנצלות תמוטט אותו או תקטין אותו. אבל לאדם קצת חלש, שאינו שלם עם עצמו, בעל הערכה עצמית נמוכה, ההודאה בטעות מתפרשת ככישלון ובושה.
ועוד משהו: ככל שהחיבור בין בני הזוג גדול יותר, כך היכולת לבקש סליחה בלי להרגיש רגשות שליליים הולכת וגדלה.
כי מהי בעצם בקשת סליחה? כשפגעתי במישהו למעשה לא התחברתי לרצון שלו, לא ראיתי אותו, ואני מפעילה את המצפון שלי שעשיתי מעשה פוגע.
גם אם עבר זמן או הבעיה כבר נפתרה אנחנו עדיין מרגישים רע שפגענו, כי המשמעות של הפגיעה היא שלא היה חיבור. שלא ראיתי את הקושי של האחר. בבקשת הסליחה קורה משהו מעניין: מתחיל תהליך של צמיחה אישית. אני צריכה לעבור תהליך עם עצמי כדי להתרומם ולבקש סליחה.
יש מושג שנקרא “סליחה משחררת”: הסליחה גורמת לפוגע להיות מסוגל להודות באשמתו, לסלוח לאחר ולסלוח גם לעצמו על שפגע. ואז, במקום שבו אני יכולה לקבל את עצמי איך שאני, אני יכולה לקבל את האחר. במקום שבו אני מסוגלת לסלוח לעצמי אני מסוגלת גם לסלוח לאחר.
לכן העבודה עם אשתך צריכה להיות קודם מול עצמה, מול היכולת שלה לקבל את עצמה איך שהיא, עם החסרונות והמעלות שלה, ולדעת לסלוח לעצמה על הטעויות שלה, ובה בעת יש לזהות את החיבור ההדדי שלכם לרצונות ולצרכים של כל אחד מכם.