לקנות עצמאות

תשובה

אכן, יש שראו במרד חלק הכרחי בתהליך של גיבוש האישיות הנפרדת של הילד. הגיעה אליי נערה בת 17, וכשביקשתי שתספר על עצמה ענתה: "אני לא דוסית, אני לא ימנית ואני לא צמחונית". שאלתי: "אימא שלך דוסית, ימנית וצמחונית?" "איך ידעת?" שאלה בהתפעלות. "רוח הקודש", עניתי לה.

יש מי שחושבים שהדרך הקלה ליצור לעצמי זהות היא לשלול את מה שקדם לי. בולט שאני בפני עצמי, כי אני אחר. אבל ברור שככה לא בונים אדם וככה לא בונים מדינה. לא על ידי שלילת הקומה הראשונה בונים קומה שנייה.

עצמאות נקנית בעמל עצמי, במאמץ של התבגרות והתגברות, במוכנות למסור את הנפש על מי שאני באמת, והאמת שלי אינה יכולה להיבנות בסתירה למה שקדם לי אלא דווקא מכוחו: "עם שאינו יודע את עברו ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל". כך גם אדם פרטי! תלישות מהשורשים אינה מצמיחה לגובה, היא מחלה אוטואימונית שבה הגוף פועל נגד עצמו.

עצמאות קשורה להכרת העצמיות שלי, ליחס הנכון למה שקדם לי, לשורשים שלי, שדווקא מכוחם ובזכותם אני מי שאני. המחשבה שהשונות לשמה מייצרת עצמיות היא ילדותית, שכן מי אמר שהאמת שלי דווקא מנוגדת למקום שממנו גדלתי? יש כאן אשליית עצמיות, איזו הודעה לעולם שאני בזכות עצמי מכוח עצמי, ושלא יעלה על לב אדם שאני רק מכוח מה שקדם לי. האם זה לא מזכיר את פרעה, הטוען "לי יאורי ואני עשיתיני", אני בראתי את עצמי? מה יש כאן חוץ מגאווה שמסבכת את החיים כל כך?

זה בסדר. אתה לא השורשים שלך, אתה הפירות, אבל אם לא תזכור מאיפה באת, תשכח גם מי אתה ומה מגמת חייך האמיתית!

לפני עצמאות יש זיכרון. זיכרון יציאת מצרים, זיכרון השואה ויום הזיכרון הם מגש הכסף שעליו קיבלנו את האפשרות לשוב לארץ אבותינו.

לא חייבים למרוד כדי להיות אנחנו, וחשוב לשאול ולברר את זה עם הדור הקודם. ייחדנו לזה לילה שלם (ליל הסדר) שבו כל השאלות לגיטימיות, כולם לגיטימיים, יושבים מסובים יחד, שואלים ועונים, ויש לנו סבלנות לכל צורות השאלות ולכל אופני ההסברה. 

כך בונים דור חדש מתוך אמון בדור הקודם, מתוך כבוד למוסרי המסורת ולהורינו שהביאונו עד הלום, וכמובן שיהיה לנו מתוך כך בע"ה חלקנו המיוחד במהלך קידום העולם.