חושבת בקול | יערית יאיר

כמה לא רציתי שיגיע כבר "אחרי החגים" הזה.
מי צריך את השגרה הזאת, את הימים האפורים, הארוכים, המאוד דומים זה לזה.
היה לי טוב, ממלא וכיפי כל תקופת חגי תשרי.
בכל יום קמתי עם השאלה איזה יום היום. הפתעה כל פעם מחדש.
כל יום היה בעל אופי אחר, תוכנית שונה, אורחים שונים, ואוכל, נו, טוב, די דומה (בשר, בשר ו… בשר).
הרגשתי שהסוללה שלי מתמלאת ומתמלאת לאחר תקופה אינטנסיבית ושוחקת.
אבל זה כבר כאן. ואין לאן לברוח. וכל עוד אין אפשרות להקפיא את הזמן או לחזור אחורה – צריך להתמודד עם זה.
לכן שוב יצאתי להליכה. זה עוזר לי להיכנס פנימה. למיין מחשבות, לחדד רצונות.
והתחלתי בלהרגיע את עצמי אל מול השגרה הגדולה והמאיימת הזאת.
שמתי לה גבולות, לשגרה. שלא תשלט עליי, שלא תחשוב שהיא עכשיו הולכת להיות המלכה פה.
חנוכה. אמרתי לה לשגרה. עד חנוכה יש לך להיות פה.
זה כבר עזר לי לנשום.
נקודת ההטענה הבאה עגנה באופק.
ועכשיו אני צריכה עם הסוללה המוטענת במלואה שלי לצאת לדרך.
לעבור את כל השגרה הזאת עד לנקודה הבאה.
התחלתי לחשוב במה אני מתכוונת להשקיע אנרגייה.
לחשוב מה אני רוצה לעשות בשביל עצמי, בשביל בעלי, ילדיי, ביתי, סביבתי.
את כל הקבלות וההחלטות הגדולות שכיכבו בתפילות של החגים האחרונים לתרגם למעשים.
זה לא היה פשוט כל כך. במהלך כל ארבע הקילומטרים שהלכתי הצלחתי רק להגיע להגדרות.
לייצר לי מסגרת. להציב פתחים וכותרות.
לא הספקתי להכניס עוד תוכן למסגרות האלו.
חזרתי הביתה מותשת פיזית אך רגועה. יש לי מפתח להתמודד עם השגרה הזאת.
התארגנתי ויצאתי להקפות שניות.
תוך כדי 'מראה כוהן' ו'אדיר ונאור', 'הוד והדר' ו'מפי אל' גיבשתי לי את המתווה של השגרה החדשה שלפתחנו.
ועוד סיבוב ו'צמאה נפשי', וכבר יש לי ממש תוכנית פעולה להתחיל איתה את מחר.
והקפה נוספת, ו'שמע ישראל', ו'ה' מלך', וכבר יש לי אפילו עודפים שייכנסו לפעילות רק אחרי חנוכה.
והינה, אני ממש נרגעת וממש ממש כבר מחכה להתחיל את השגרה הזאת.
מחר זה קורה. אחרי החגים. זה כאן.
אז בראש מלא בתכנונים, לב מלא תפילות והודיות ושרירי רגליים תפוסים אני מוכנה אלייך, שגרה.
מקווה שתקבלי אותי באהבה.
כתבות נוספות ב"חושבת בקול"

יפה, טובה ומתוקה
חושבת בקול | יערית יאיר היי קטנה, יפה שלי, מתוקה, רכה. עוד לא נולדת, ואני






כאן ועכשיו
חושבת בקול | יערית יאיר המחשבות שלי נודדות אל תקופת הקורונה. מתחננות – אל תכלאונו.


לא גדול עליך
חושבת בקול | יערית יאיר החופש הגדול נחת עלינו בהפתעה. מי לא אוהב הפתעות? ועוד






תופעות הלוואי
חושבת בקול | יערית יאיר אפשר לומר ולהרגיש שתקופת הקורונה נגמרה ונשארנו להתמודד עם תופעות


אין לי מה ללבוש
חושבת בקול | יערית יאיר כולנו מכירים את ההרגשה הזאת: עומדים מול ארון מלא עד



אלרגיה או אנרגיה
חושבת בקול | יערית יאיר לפעמים אני מוצאת את עצמי אומרת בכל מיני הקשרים: "נו,


מאין באתי ולאן אני הולכת
חושבת בקול | יערית יאיר לעיתים יש לי תחושה כאילו יש לי וייז מובנה במוח.

יומני היקר שלום
חושבת בקול | יערית יאיר זה שבועות מספר שמחצית הכוס הריקה מאיימת לייבש לי את

חיפשתי תנועה מצאתי בית
חושבת בקול | יערית יאיר ערב שבת ארגון, ואני מוצאת את עצמי יושבת כמו לפני

שיחת לקוחות
חושבת בקול | יערית יאיר – "שירות לקוחות שלום".– "שלום, קניתי אצלכם מוצר ואני רוצה



אחרי החגים כבר כאן
חושבת בקול | יערית יאיר כמה לא רציתי שיגיע כבר "אחרי החגים" הזה. מי צריך



פתוח סגור פתוח
חושבת בקול | יערית יאיר לפני כשבועיים, בחופשה המשפחתית, יצא לי לבקר בבניין משרדים גדול.

מחשבות על החורבן
חושבת בקול | יערית יאיר ניסיתי להכניס לטור את כל המחשבות שלי על חורבן. אין


זה לא הגיל
חושבת בקול | יערית יאיר בשבוע שעבר השתעשעה הרשת באפליקציה שמראה לנו איך ניראה בעוד

להשתחרר מכבליי
חושבת בקול | יערית יאיר "עיקר חיות האדם היא שישחרר עצמו מכבלי עצמו". לא מצלצל

ואיפה אני?
חושבת בקול | יערית יאיר רוב הזמן אני תופסת מעצמי אדם הגיוני. לאחרונה הרגשתי קצת

ריח החופש הגדול
חושבת בקול | יערית יאיר לכל תקופה בשנה יש מאפיין: תקופת אלול מתאפיינת בריח של
