אין לי מה ללבוש

חושבת בקול | יערית יאיר

כולנו מכירים את ההרגשה הזאת: עומדים מול ארון מלא עד להתפקע, אבל אין מה ללבוש!
ובדרך כלל זה קורה בבוקר, רבע שעה לפני שצריכים לצאת לעבודה, חצי שעה לפני פגישה עם חברות או שעה לפני שבת.
ואז גוררים את התחושה הזאת איתנו, כל אחד כמה שהוא יכול "לסבול", וכשמגיע הרגע מסתערים על חנות הבגדים המתאימה, מחדשים כמה פריטים, והופ! יש לנו מה ללבוש! הללויה!
עד לפעם הבאה…
מכירים. נכון?

חשבתי שככה אנחנו עם הקורונה (ולא בהקשר של בגדים, אם כי מדי פעם אני נאנחת לעצמי שאין לי מה ללבוש למרות שלגמרי אפשר להישאר בפיג'מה עד לסוף התקופה ).
חשבתי לעצמי על ההתמודדות עם ה"אין" (המטופש) הזה מול ארון הבגדים.
שולפים חולצה מלפני שנתיים, מכנסיים מלפני שנה, עליונית מהחתונה של בן הדוד, זוג נעליים שקנינו בטעות ולא נוח, מוסיפים צמיד מקשקש, צעיף דקיק מסביב לצוואר, כובע שכמעט תרמנו לשק התחפושות, פס כחול מתחת לעין, פס אדום על השפתיים, שתי טיפות בושם – והופה! מי זאת הדוגמנית הזאת?! ומאיפה התלבושת המיוחדת שאת לובשת?
גם את זה אתם מכירים. נכון?
בימים הראשונים של הקורונה, כשנשלחנו לשבת בבית, היה לנו מלאי דברים שתמיד רצינו לעשות ולא הצלחנו (לקום מאוחר, להישאר בפיג'מה כל היום, לאכול ארוחות חמות, שנ"ץ, להשתלט על כביסות, בישולים, לספר סיפור לפני השינה, תחביבים שלא התפנינו אליהם ועוד. רובנו אגב נהנינו בדיוק מאותם הדברים), היינו בטוחים שבתוך כמה ימים זה ייגמר והתענגנו על כל שנייה בפיג'מה!
ועכשיו אנחנו מסיימים שישה שבועות להסגר הזה (כן, אני סופרת) ונגמר לנו.
נגמר לנו מהחוויה להיכנס למטבח בנחת ולא דקה לפני שכולם אוכלים זה את זה, נגמר לנו הספר שמאוד רצינו לקרוא אבל היה ארוך מדי לשגרה, נגמר לנו הפאזל, נגמר לנו מלהיות נחמדים – נגמר לנו הכול!
חוץ מדבר אחד שלא נגמר. ההסגר, כמובן.
וברגעים כאלו שנגמר לי אני מגייסת את אותן נשימות שאני עושה מול ארון הבגדים רבע שעה לפני שאני צריכה לצאת בבוקר ואומרת לעצמי – את חייבת ללבוש משהו, אז קדימה, תמצאי משהו וקדימה. החוצה.
אף אחד לא יודע כמה עוד נשאר לנו להיות בהסגר הזה, אבל אלו בהחלט הזמנים לומר: אנחנו חייבים לנבור טיפה בפנים, אנחנו נמצא איך לעבור עוד כמה ימים או שבועות.
לנבור טיפה ולחפש את חלומות שממש ממש מזמן חלמנו, את הרצונות שהדחקנו לפינה הכי רחוקה בנפש. למצוא מחשבות שאבדו בחלל שלנו כבר תקופה ארוכה יותר מדי ולהמשיך להתגלגל איתם.
לתגובות יערית יאיר