חושבת בקול | יערית יאיר

געגוע לאדמה, לריח הרטוב, לצמח הצעיר, לעלים הירוקים, להשקיה ולדישון ולזריעה ולחרישה, לכל מה שיש להציע פה, בארץ הטובה.
געגוע לימים של ערבות וחברות. ימים שבהם רעות לא הייתה מילה גסה ושלווה הייתה פרוסה. געגוע לעבודת הכפיים ולכיפוף הגב,
געגוע לכל מה שהוא לא כאן ולא עכשיו.
געגוע לעמל, לתפילה, להמתנה. געגוע למיון ולהשבחה. געגוע לסיפוק ביצירת הכפיים, געגוע לערוגות ולצינורות של מים. געגועים לתמונות בשחור-לבן. אני לא הייתי כזו מעולם. אבל כאלו חלומותיי.
והיום עת עובר לו הטרקטור מהקיבוץ הסמוך, מלא בפועלים זרים.
אני מדמיינת את עצמי על העגלה בכובע רחב שוליים, בשרוולים רחבים ומגיני ברכיים,
יורדת על ארבע באדמה היבשה, בשמש הקופחת, עודרת, חורצת, זורעת, נוטעת,
מתפללת, מנכשת, מוציאה מתיק גב בקבוק מים, לחם לבן ואשל קטן אוכלת תחת העץ בשמש הרותחת, אורזת הכול, עולה בחזרה על העגלה הנוסעת. הביתה.
מגיעה לבית קטן בערבה, שוטפת, משפשפת את החול מחריצי הידיים, את הציפורניים מנקה היטב מהבוץ שדבק בהן.
עולה מוקדם על יצועי, מחר יום חדש, שדה חדש לחרוש. מתעוררת בבהלה – הרבה יותר קל מהפועלים הזרים לדרוש. שיעבדו, שיזיעו, שיעמלו, יזרעו ויקצרו בשמחה או בדמעה, זה לא קשור אליי בכלל.
אני מתהלכת במעברים ממוזגים ובוחרת בקפידה פירות וירקות טריים. אחד אחד.
תוצרת טורקיה או יוון. אין לי מושג מהיכן.
אבל מה שבטוח, הכול נארז בקפידה ומצוחצח. מבריק ממש. מהשמש, כמובן.
ואולי, אולי עמל האדמה הוא רק משל לשדות אחרים שאני מעדיפה להשאיר לאחרים לזרוע ולקצור. ואני בעצמי מתייאשת? מתחבאת מתחת לאור הפלורסנטים במקום לצאת לשמש הקופחת? אולי עמל האדמה שאיני עמלה הוא משל לחלומות שאני לא משקה ומטפחת? יוצאת החוצה לשדה. השמש יוקדת. הכובע לא מגן. מתכופפת להריח רגבים לחים. ברקע רדיו מנגן. אוספת אבנים בצורת לב. מכניסה לכיס המעיל הדק. מבטיחה לעצמי לחלום חלומות חדשים, לזרוע אותם, להשקות ולטפח. לעמול, להזיע. לעיתים להתאכזב.
להתפלל ולצפות, ויום אחד זה יקרה. הגעגוע יניב פירות. ואני אשב על עגלה בדרך לבית קטן בערבה, ובין סיפוק לאהבה תהיה לי בלב השלמה גדולה. הינה הגעת. ברוכה הבאה. היה כדאי להתייגע. אינך צריכה עוד להתגעגע.
כתבות נוספות ב"חושבת בקול"

יפה, טובה ומתוקה
חושבת בקול | יערית יאיר היי קטנה, יפה שלי, מתוקה, רכה. עוד לא נולדת, ואני






כאן ועכשיו
חושבת בקול | יערית יאיר המחשבות שלי נודדות אל תקופת הקורונה. מתחננות – אל תכלאונו.


לא גדול עליך
חושבת בקול | יערית יאיר החופש הגדול נחת עלינו בהפתעה. מי לא אוהב הפתעות? ועוד






תופעות הלוואי
חושבת בקול | יערית יאיר אפשר לומר ולהרגיש שתקופת הקורונה נגמרה ונשארנו להתמודד עם תופעות


אין לי מה ללבוש
חושבת בקול | יערית יאיר כולנו מכירים את ההרגשה הזאת: עומדים מול ארון מלא עד



אלרגיה או אנרגיה
חושבת בקול | יערית יאיר לפעמים אני מוצאת את עצמי אומרת בכל מיני הקשרים: "נו,


מאין באתי ולאן אני הולכת
חושבת בקול | יערית יאיר לעיתים יש לי תחושה כאילו יש לי וייז מובנה במוח.

יומני היקר שלום
חושבת בקול | יערית יאיר זה שבועות מספר שמחצית הכוס הריקה מאיימת לייבש לי את

חיפשתי תנועה מצאתי בית
חושבת בקול | יערית יאיר ערב שבת ארגון, ואני מוצאת את עצמי יושבת כמו לפני

שיחת לקוחות
חושבת בקול | יערית יאיר – "שירות לקוחות שלום".– "שלום, קניתי אצלכם מוצר ואני רוצה



אחרי החגים כבר כאן
חושבת בקול | יערית יאיר כמה לא רציתי שיגיע כבר "אחרי החגים" הזה. מי צריך



פתוח סגור פתוח
חושבת בקול | יערית יאיר לפני כשבועיים, בחופשה המשפחתית, יצא לי לבקר בבניין משרדים גדול.

מחשבות על החורבן
חושבת בקול | יערית יאיר ניסיתי להכניס לטור את כל המחשבות שלי על חורבן. אין


זה לא הגיל
חושבת בקול | יערית יאיר בשבוע שעבר השתעשעה הרשת באפליקציה שמראה לנו איך ניראה בעוד

להשתחרר מכבליי
חושבת בקול | יערית יאיר "עיקר חיות האדם היא שישחרר עצמו מכבלי עצמו". לא מצלצל

ואיפה אני?
חושבת בקול | יערית יאיר רוב הזמן אני תופסת מעצמי אדם הגיוני. לאחרונה הרגשתי קצת

ריח החופש הגדול
חושבת בקול | יערית יאיר לכל תקופה בשנה יש מאפיין: תקופת אלול מתאפיינת בריח של
