חושבת בקול | יערית יאיר

רוב הזמן אני תופסת מעצמי אדם הגיוני. לאחרונה הרגשתי קצת בסחרור. כחלק מהניסיון להבין מה עובר עליי הכנתי רשימה קטנה ממש של משפטים הגיוניים וחיפשתי שם את עצמי. לא הגיוני, אני יודעת. אבל בואו נתקדם.
בכל בוקר הדבר הראשון שאדם צריך לומר כשהוא פוקח את עיניו הוא "מודה אני לפניך מלך חי וקיים". לי יוצא אוף אחד ארוך… איך אפשר להודות ב'אוף'? "שהחזרת בי נשמתי בחמלה". למה אין לי בעצמי חמלה לנשמתי? "רבה אמונתך". אמונתך סבבה. אבל אמונה בעצמי זה כבר סיפור מאתגר. סיפור חיי, אפשר לומר. והוא לא סיפור קצר, בכל זאת 40 שנות.
אין לי ספק. מודה אני. אין לי ספק, קשה לי מאוד להיות מונחת שם. כל המשפטים ההגיוניים האלה ועוד רבים ואחרים (כמו אל תיכנסי ליישוב בלי דלק, צאי חמש דקות קודם כדי שלא תאחרי לגן, אין לך זמן לספורט היום. וגם מחר. וגם בשבוע הבא) גורמים לי להבין שלפעמים אני לא מוברגת עד הסוף. גורמים לי להסתובב על צירי ולשאול: איפה אני?
ובימים ארוכים שכאלו, כשהשמש קמה מוקדם וישנה מאוחר (איך היא לא עייפה כשמצלצל לה השעון?) יש לי הרבה זמן להסתובב. הרבה מדי היגיון. פחות מדי נקודות מפגש עם ההיגיון.
אני מוצאת את עצמי מפוזרת. מבולבלת. לא ברמה של לשים את החלב במכונת הכביסה, אבל כן ברמה של להגיע לסוף התפילה בלי לזכור שום מילה שאמרתי. ובטח לא לשים לב לראש חודש או לבקשות ותודות אישיות שיש לי הנהגה אישית קבועה לומר.
אז החלטתי לעצור. לתת לעולם להתחיל להסתובב סביבי. וההיגיון נוקש מארבע הרוחות לארבעת חדרי הלב.
יש נקודות שהוא התיישב, ההיגיון, ופחות עולם הסתובב, ובימים כאלו הצלחתי להסתובב בעולם בתחושת חמלה כלפי עצמי ואפילו מעט אמון שאני יכולה לצלוח את המסע הזה שנקרא חיים.
ויש פעמים שההיגיון התעכב, כמו מקשיב ליד הדלת אם יש מישהו בפנים, אם נשמעים קולות חיים. ובשברי הזמן ההם של העיכוב מצאתי את עצמי מייצרת קולות חיים. עושה תנועות שגרה, מייצרת לעצמי סביבה יציבה.
אני מנסה לדבר לעצמי שאל מול כל ההיגיון לכל עניין יש סיבה, ולכל סיבה יש מסובב. ומי שאמר ומסובב את העולם רוצה שאסתובב. פעם מסתובבת ימינה, פעם שמאלה, מנסה שלא ליצור תחושת סחרור. מנסה להתייצב. העיקר להיות בתנועה. גם אם היא סיבוב.
לא הגיוני, אני יודעת. אבל גם זו דרך להתקדם!
לתגובות: yaarit@maagalim.org
כתבות נוספות ב"חושבת בקול"

יפה, טובה ומתוקה
חושבת בקול | יערית יאיר היי קטנה, יפה שלי, מתוקה, רכה. עוד לא נולדת, ואני






כאן ועכשיו
חושבת בקול | יערית יאיר המחשבות שלי נודדות אל תקופת הקורונה. מתחננות – אל תכלאונו.


לא גדול עליך
חושבת בקול | יערית יאיר החופש הגדול נחת עלינו בהפתעה. מי לא אוהב הפתעות? ועוד






תופעות הלוואי
חושבת בקול | יערית יאיר אפשר לומר ולהרגיש שתקופת הקורונה נגמרה ונשארנו להתמודד עם תופעות


אין לי מה ללבוש
חושבת בקול | יערית יאיר כולנו מכירים את ההרגשה הזאת: עומדים מול ארון מלא עד



אלרגיה או אנרגיה
חושבת בקול | יערית יאיר לפעמים אני מוצאת את עצמי אומרת בכל מיני הקשרים: "נו,


מאין באתי ולאן אני הולכת
חושבת בקול | יערית יאיר לעיתים יש לי תחושה כאילו יש לי וייז מובנה במוח.

יומני היקר שלום
חושבת בקול | יערית יאיר זה שבועות מספר שמחצית הכוס הריקה מאיימת לייבש לי את

חיפשתי תנועה מצאתי בית
חושבת בקול | יערית יאיר ערב שבת ארגון, ואני מוצאת את עצמי יושבת כמו לפני

שיחת לקוחות
חושבת בקול | יערית יאיר – "שירות לקוחות שלום".– "שלום, קניתי אצלכם מוצר ואני רוצה



אחרי החגים כבר כאן
חושבת בקול | יערית יאיר כמה לא רציתי שיגיע כבר "אחרי החגים" הזה. מי צריך



פתוח סגור פתוח
חושבת בקול | יערית יאיר לפני כשבועיים, בחופשה המשפחתית, יצא לי לבקר בבניין משרדים גדול.

מחשבות על החורבן
חושבת בקול | יערית יאיר ניסיתי להכניס לטור את כל המחשבות שלי על חורבן. אין


זה לא הגיל
חושבת בקול | יערית יאיר בשבוע שעבר השתעשעה הרשת באפליקציה שמראה לנו איך ניראה בעוד

להשתחרר מכבליי
חושבת בקול | יערית יאיר "עיקר חיות האדם היא שישחרר עצמו מכבלי עצמו". לא מצלצל

ואיפה אני?
חושבת בקול | יערית יאיר רוב הזמן אני תופסת מעצמי אדם הגיוני. לאחרונה הרגשתי קצת

ריח החופש הגדול
חושבת בקול | יערית יאיר לכל תקופה בשנה יש מאפיין: תקופת אלול מתאפיינת בריח של
