חושבת בקול | יערית יאיר

מובא בשם הזוהר הקדוש: "אין לך עשב מלמטה שאין לו ממונה מלמעלה שאומר לו גדל". מלאך. ממונה על עשב. ואומר לו גדל. וזה כל ייעודו של המלאך בעולם, לומר לצמח המסוים שהוא ממונה עליו – לגדול.
כמה אמון המלאך הזה צריך בצמח. כמה אמון הצמח הזה צריך במלאך. כמה חשיבות יש לכל צמח קטן עד ששם לו הקב"ה מלאך במיוחד בשבילו.
ואני מדמיינת את המלאך הממונה עליי אומר לי לגדול. ואומר שוב. ומחכה. ומחייך בסיפוק, ושוב גוער, ומדרבן. ונח. ממתין לצמיחה שלי. ומחייך בסיפוק, מוחא כפיים ומעודד. ושוב ממתין, וחוזר חלילה. כמה סבלנות הוא צריך. כמה אמון בי יש לו. ואני, אמון בעצמי בקושי מגייסת, אז אמון במלאך שלי?
וכמה הסיפור מורכב, שעכשיו, משיש לי ילדים, גם להם יש מלאך שאומר להם "גדל". והוא ממתין בסבלנות. וזאת המשימה שלו. ואם הוא "על זה", אולי אני יכולה קצת להרפות ולהתפנות לכביסה ובישולים וניקיונות, והמלאך שלהם כבר יוודא שיגדלו? לא כזה פשוט, מתברר.
אני אומרת להם "גדל", והוא אומר להם "גדל". הוא יודע מה הוא אומר, ואני רק מקווה שאני מדייקת במה שאני אומרת.
ואז אני חוזרת אחורה, לילדותי שלי. והקולות שאומרים לי "גדלי" מפי הוריי והקולות של המלאך כמו מתערבבים. לפעמים עולים בקנה אחד, וכולם מוחאים כפיים. לפעמים אני לא ממש מצליחה לכוון לכל הקולות, וחלקם סופקים כפיים.
אני נעה קדימה במעין רצוא ושוֹב ובודקת את כיוון הרוח, לאן לגדול. לפעמים אני שוכחת שאת המלאך הזה אני לא שומעת בכלל. רק נדמה לי שיש לי קולות מכוונים.
ועוד אני מדמיינת ישיבת עבודה שבועית של המלאכים, וכל אחד מציג את הצמח שלו בגאון ואת הפעולות שהוא נדרש לגדלו בעזרתן. כל מלאך מציג את שלל הקולות שהוא דיבר השבוע עם הצמח ואיך הצמח הגיב על הקולות ומה הפעולות הנדרשות ולאיזו מטרה מכוונים בימים הבאים. והכול מוצג בקול חד וברור, מלווה בגרפים מדויקים של התקדמות ועלייה.
ובפינה המלאך שלי יושב נבוך ולא מצליח להציג את העבודה שלו. ועוזרים לו החברים, נותנים לו שלל עצות וחוויות מניסיונם עם צמחים אחרים. והוא מנענע בייאוש את ראשו: הצמח שלי הוא משהו מסוג אחר. מיוחד. הכול ניסיתי. לא ממש הולך בתלם.
ומתוך הדמיון אני צועקת לו: אל תתייאש ממני! אני אצמח! זה יקרה! אני רק צריכה לחדד בי את הקולות. למצוא בעצמי את המטרה בתוך עצמי. אני שומעת אותך. מעריכה את האמון. תישאר צמוד אליי. מבטיחה: אני אגדל!
כתבות נוספות ב"חושבת בקול"

יפה, טובה ומתוקה
חושבת בקול | יערית יאיר היי קטנה, יפה שלי, מתוקה, רכה. עוד לא נולדת, ואני






כאן ועכשיו
חושבת בקול | יערית יאיר המחשבות שלי נודדות אל תקופת הקורונה. מתחננות – אל תכלאונו.


לא גדול עליך
חושבת בקול | יערית יאיר החופש הגדול נחת עלינו בהפתעה. מי לא אוהב הפתעות? ועוד






תופעות הלוואי
חושבת בקול | יערית יאיר אפשר לומר ולהרגיש שתקופת הקורונה נגמרה ונשארנו להתמודד עם תופעות


אין לי מה ללבוש
חושבת בקול | יערית יאיר כולנו מכירים את ההרגשה הזאת: עומדים מול ארון מלא עד



אלרגיה או אנרגיה
חושבת בקול | יערית יאיר לפעמים אני מוצאת את עצמי אומרת בכל מיני הקשרים: "נו,


מאין באתי ולאן אני הולכת
חושבת בקול | יערית יאיר לעיתים יש לי תחושה כאילו יש לי וייז מובנה במוח.

יומני היקר שלום
חושבת בקול | יערית יאיר זה שבועות מספר שמחצית הכוס הריקה מאיימת לייבש לי את

חיפשתי תנועה מצאתי בית
חושבת בקול | יערית יאיר ערב שבת ארגון, ואני מוצאת את עצמי יושבת כמו לפני

שיחת לקוחות
חושבת בקול | יערית יאיר – "שירות לקוחות שלום".– "שלום, קניתי אצלכם מוצר ואני רוצה



אחרי החגים כבר כאן
חושבת בקול | יערית יאיר כמה לא רציתי שיגיע כבר "אחרי החגים" הזה. מי צריך



פתוח סגור פתוח
חושבת בקול | יערית יאיר לפני כשבועיים, בחופשה המשפחתית, יצא לי לבקר בבניין משרדים גדול.

מחשבות על החורבן
חושבת בקול | יערית יאיר ניסיתי להכניס לטור את כל המחשבות שלי על חורבן. אין


זה לא הגיל
חושבת בקול | יערית יאיר בשבוע שעבר השתעשעה הרשת באפליקציה שמראה לנו איך ניראה בעוד

להשתחרר מכבליי
חושבת בקול | יערית יאיר "עיקר חיות האדם היא שישחרר עצמו מכבלי עצמו". לא מצלצל

ואיפה אני?
חושבת בקול | יערית יאיר רוב הזמן אני תופסת מעצמי אדם הגיוני. לאחרונה הרגשתי קצת

ריח החופש הגדול
חושבת בקול | יערית יאיר לכל תקופה בשנה יש מאפיין: תקופת אלול מתאפיינת בריח של
