ל"ג בעומר שלי

חושבת בקול | יערית יאיר

בימים אלו ממש, ל"ג בעומר לפני שנה, אירע לנו נס גדול. נס פרטי. גדול. עוד לא הכרנו אז מעל דפי העיתון. כל השפע הזה נפתח אלינו רק חודש אחר כך.
מאז נפתחו בי מעיינות הודיה, הכרת הטוב וראיית הטוב עצומים יותר מכל מה שהיו בי. מאז נפקחו עיניי לראות את השפע שיש לי בחיים. נפתחו ידיי לקלוט את השפע האלוקי שיורד עליי תדיר. הפעם במודע אני מבקשת אותו. לא רוצה להודות עליו בדיעבד. רוצה לחבק אותו מלכתחילה. וזו עבודה קשה מאוד כל יום מחדש לראות ולחבק את השפע.

אני מביאה לכם את המילים שכתבתי לפני שנה כדי לפרסם את גודל הנס וכבוד ה' בעולם. בהסתכלות לאחור המשבר הזה הוליד לנו ובנו המון דברים טובים. כאלו שהיינו צריכים רק להוציא לפועל וכאלו שהיינו צריכים לברוא בנו מחדש. 

***
י"ט באייר תשע"ט, יום חמישי, 8:00 בבוקר שעון תאילנד. יושבת מול חלון בקומה 19 בבנגקוק. כותבת:
שבועיים בארץ רחוקה, ולא האמנתי שזה מה שיהיה לי קשה.
שבועיים בטמפרטורות גבוהות
לחות מציקה ולא הצלחתי להתחמם.
שבועיים בנופים אחרים שפתחו בי שלווה ונתנו לי מבט פנימי, ולא הצלחתי להיכנס לפנימיות העניין.
שבועיים של להטוטי אש בכל פינה, וכשהייתי זקוקה לאש הזאת כדי להתחבר למהות הייתה לי נעדרת.
רבי שמעון, רבי שמעון.
אחחח.
איך היית חסר לי אתמול.
האש שלך הייתה חסרה לי.
מכל פינה שהתבוננתי לא נדלקה בי אש.
***
נהיה לי רועש. לא מצליחה להמשיך לכתוב. מחליטה לגנוז כרגע…
***
יום חמישי, 17:00 שעון ישראל, 21:00 שעון תאילנד. נכנסים לשדה התעופה בבנגקוק. עוד רגע על מטוס בדרך הביתה. ההתרגשות בעיצומה. שיחת טלפון נכנסת מבהירה לנו את המציאות הזאת:
אירע לנו נס גדול.
הבית שלנו עלה באש.
הילדים ב"ה יצאו החוצה וצפו במדורת ל"ג בעומר הפרטית שלנו.
***
יום שישי, 11:00 בבוקר. אני נכנסת למה שהיה עד לפני פחות מיממה הבית שגרנו בו בשנים האחרונות. המראות מסבירים באילמות צועקת את גודל הנס שהיה כאן.
רבי שמעון כנראה לא קורא את כתבי ידי, אבל הקב"ה בכבודו וברחמיו המרובים הראה לנו את אורו.
* את כוחה של האש להרוס עולם אחד ובאותה נשימה לברוא הכול מחדש.
* את כוחה של האש לגלות בנו כוחות ותושייה.
* את כוחה של אש האהבה והערבות ההדדית שמתגלית במצבים כאלו. והיא מתגלית במלוא עוצמתה וצבעיה.
בהודיה עצומה לבורא עולם על ניסיו שבכל יום ויום ועל הנס הגלוי הזה בפרט, בעז"ה נכניס את השבת מתוך שמחה, בריאות וחום הלב.
אנחנו מוקפים ועטופים בחברים, משפחה, עמיתים ואנשים טובים-טובים.
בימים הקרובים נשהה אצל ההורים, וכמו שאומרים – נבדוק מה המשבר מבשר. ■

כתבות נוספות ב"חושבת בקול"

מגילת רות

חושבת בקול | יערית יאיר  אחד מנפלאותיה של התקופה האחרונה הייתה ההזדמנות לקבוע זמן ללימוד

קרא עוד »

זום

חושבת בקול | יערית יאיר עברו שבעה שבועות מאז הגיעה הקורונה לחיינו, ונדמה שאנחנו צריכים

קרא עוד »

געגוע

חושבת בקול | יערית יאיר געגוע לאדמה, לריח הרטוב, לצמח הצעיר, לעלים הירוקים, להשקיה ולדישון

קרא עוד »
זריחה

זריחה

חושבת בקול | יערית יאיר אומרים שהשקיעות הכי יפות בסוף העולם (עומר אדם, שם), ואף

קרא עוד »
כסא נדנדה

שגרה

חושבת בקול | יערית יאיר בימים של שגרה הזמן הכי מנוצל שלי הוא שעות הבוקר

קרא עוד »

מלך

חושבת בקול | יערית יאיר חלמתי על מלך. אחד כזה שכולם עושים דברו ורצונו. כזה

קרא עוד »