מחשבות על החורבן

חושבת בקול | יערית יאיר

ניסיתי להכניס לטור את כל המחשבות שלי על חורבן. אין לי הרוחב והעומק לפרוס את הסיבות לחורבן, את התמורות שחלו בשנים בין חורבן בית אחד לשני. אין לי כלים לשפוט למה "בית שרוף שרפתם", ולמען האמת אין לי מה לחדש יותר ממה שלאורך הדורות דנים ומחדשים ומחדדים.

ונהיה לי מורכב. אין לי שום מחשבות מעצמי על חורבן? בית המקדש נחרב, ואין לי מחשבה אישית אחת לרפואה בעניין?!

 

 

היה לי מורכב לעכל את התובנה הזאת. אני אדם פרקטי. רצה ישר לפתרונות. נחרב – נבנה. נשנס מותניים נעשה את הדרוש להחזיר את המצב לקדמותו. ופה אין. אין מה לעשות. זאת אומרת יש. הרבה. המון אפילו. אבל לצערנו עד היום זה לא הצליח להעמיד את הבניין על אדניו. ואם נסתמך על כל מיני מחשבי חישובים, זה לא הולך להשתנות בעקבות כמה מעשים טובים ופרקי תהלים שאני יכולה לתרום ממרצי.

או-קיי. עבודת צוות. גם בזה אני טובה. נתכנס כולנו יחד, נשנס מותניים ולבבות. נפזר אהבה בכמויות. נעשה חסדים, נפיץ את האור. אלפיים שנה עושים את זה. 

תנשמי. את כנראה לא תביאי את הגאולה. 

אבוי. מה המילים האלו שאני מדברת אל עצמי? הגאולה הרי תלויה בכל אחד ואחד מאיתנו. במחשבות שלו, במעשים שלו, בתפילות שלו. אני מתפללת? על מה? 

נכלמתי ובושתי. אני מאמינה באמונה שלמה בביאת המשיח, ואף על פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא. הלוואי שהיה שגור על שפתיי בכל יום. הלוואי שהיה בתודעתי, במחשבתי, בצורה רצינית ומוחשית (פרקטית, אמרנו). הלוואי שברגע שתהיה לזה אחיזה בליבי תהיה לזה אחיזה במציאות הפרטית שלי, וממילא הגאולה הכללית בוא תבוא.

עמוק בפנים אני מצפה לישועה, רוצה גאולה, שואלת (והרבה לצערי) "עד מתי", ולפעמים אפילו יוצאת לי צעקה מהלב "משיח now!" אבל באמת-באמת כשמגיעים לדבר על חורבן, להתמודד עם הגודל של החורבן הכללי הזה, אין לי יכולת לעמוד מול העוצמה הזאת. אין לי איך לתפוס בשכל.

אני מתבוננת מסביב. נטועה ארבע שנים מקרוב בקהילת ניצן המשולבת במגורשי גוש קטיף. החורבן העכשווי של ימינו. אולי פה אפשר למצוא מעט נחמה. חורבן וגלות מתכנסים לגאולה, וכל זה קורה בחיינו ממש. בעשור שנים וקצת. אפשר אולי לשים על הציר ההיסטורי את שלוש הנקודות האלו. אם נשים את קורות העם היהודי על ציר, הרי שאנחנו בגרף העולה אל הגאולה. ויש שם מדרגות.

אולי אין לי מחשבות משל עצמי על חורבן, אבל יש לי תפילות מעצמי על גאולה, ויש לי גם ציר לצייר עליו נקודות. פרקטית. 😉 

לתגובות: yaarit@maagalim.org

כתבות נוספות ב"חושבת בקול"