חושבת בקול | יערית יאיר

ימי הקיץ מעלים בי זיכרונות ילדות טובים מקניות בשוק. מעין התרפקות נוסטלגית על מציאות שנעלמה וכאילו בימי הקיץ מבקשת לעצמה מעט חיוּת.
בכל יום שלישי היה מגיע השוק הנודד אלינו ליבנה. אני זוכרת את אימי ואותי צועדות לעברו אוחזות עגלה על שני גלגלים, כזאת ממתכת, של פעם, כבר בשש בבוקר, שלא ייגמרו הפירות והירקות הטובים. מזדרזות כדי להספיק אחר כך להתארגן לבית הספר בזמן.
זמן איכות אימא-בנות. חוויה. באמת כיף גדול (אימא שלי בטח תגיד שאולי באתי איתה פעמים בודדות, בכל זאת נדרש ממני להשכים קום, אבל זה רק יעמיק את החוויה שנצרבה בי).
ואני זוכרת שעות אחר צוהריים שבהן סבתא הייתה באה אלינו לקחת את הפירות והירקות הטריים שקנינו בעבורה. ואז שוב היינו יורדות יחד לשוק, הפעם עם סבתא, בקצב אחר, עם מטרות אחרות, נינוחות יותר, לראות אילו מציאות מוכרים השבוע. קראו לזה בשכונה "עושים שוק".
זכורות לי שעות יפות במרפסת. סבתא יושבת על מדף שיש לאורך החלון הגדול הצופה לשכונה, רגליה פשוטות קדימה, גווה נשען על המשקוף, ידיה אוחזות בסורג ופניה פעם אלינו, פעם לחוץ. קריאות שלום לשכנים שעברו למטה. הביקור השבועי קירב בינה לבין השכנות הטובות.
אני זוכרת שעות שבהן אנחנו יושבים סביב סבתא בלכידות כזאת של יום שלישי אחר הצוהריים, כשכל החנויות סגורות, כי ככה חיו פה פעם. בכל יום שלישי נסגרו כל העסקים באחת בצוהריים, חוץ מהשוק. השוק היה פעיל עד השקיעה.
ובשקיעה נגמרים לי הזיכרונות מהשוק ומהחוויה. ולמוחרת, בטלפון עם הדודה, יעלו המילים "עשינו אתמול שוק".
היום אני אימא לילדים בעצמי. עדיין יש שוק שמסתובב בקרבת מגוריי יום בשבוע, אך אין לי שום מנהג קבוע, ובטח לא תשמעו ממני ש"עשיתי אתמול שוק".
תמיד בימי הקיץ הארוכים, עת השמש שוקעת באיחור רב, יש בי געגוע לשוק. אני מנסה למלא אותו בביקורים בשוק מחנה יהודה בירושלים, מקום שמצליח לאזן בי געגועים לסבתא, לעגלה על גלגלי מתכת, בשעות שהוא עדיין שוק של פירות, ירקות, תמרים ודגים.
אני מכניסה יד לארנק, מוודאת לפני הירידה מהרכב שיש לי כסף פרוט. מסתובבת בנחת בין דוכן לדוכן. לא נותנת לצפיפות ולחום להפריע לי לנשום את החוויה הזאת אליי. אוספת שקית ועוד שקית, כוס משקה ופרי לדרך, טעימות חלווה ושקית ממתקים לילדות.
תמיד בקיץ עולים לי זיכרונות מהשוק. אולי אתחיל לעשות לי שוק קבוע.
כתבות נוספות ב"חושבת בקול"

יפה, טובה ומתוקה
חושבת בקול | יערית יאיר היי קטנה, יפה שלי, מתוקה, רכה. עוד לא נולדת, ואני






כאן ועכשיו
חושבת בקול | יערית יאיר המחשבות שלי נודדות אל תקופת הקורונה. מתחננות – אל תכלאונו.


לא גדול עליך
חושבת בקול | יערית יאיר החופש הגדול נחת עלינו בהפתעה. מי לא אוהב הפתעות? ועוד






תופעות הלוואי
חושבת בקול | יערית יאיר אפשר לומר ולהרגיש שתקופת הקורונה נגמרה ונשארנו להתמודד עם תופעות


אין לי מה ללבוש
חושבת בקול | יערית יאיר כולנו מכירים את ההרגשה הזאת: עומדים מול ארון מלא עד



אלרגיה או אנרגיה
חושבת בקול | יערית יאיר לפעמים אני מוצאת את עצמי אומרת בכל מיני הקשרים: "נו,


מאין באתי ולאן אני הולכת
חושבת בקול | יערית יאיר לעיתים יש לי תחושה כאילו יש לי וייז מובנה במוח.

יומני היקר שלום
חושבת בקול | יערית יאיר זה שבועות מספר שמחצית הכוס הריקה מאיימת לייבש לי את

חיפשתי תנועה מצאתי בית
חושבת בקול | יערית יאיר ערב שבת ארגון, ואני מוצאת את עצמי יושבת כמו לפני

שיחת לקוחות
חושבת בקול | יערית יאיר – "שירות לקוחות שלום".– "שלום, קניתי אצלכם מוצר ואני רוצה



אחרי החגים כבר כאן
חושבת בקול | יערית יאיר כמה לא רציתי שיגיע כבר "אחרי החגים" הזה. מי צריך



פתוח סגור פתוח
חושבת בקול | יערית יאיר לפני כשבועיים, בחופשה המשפחתית, יצא לי לבקר בבניין משרדים גדול.

מחשבות על החורבן
חושבת בקול | יערית יאיר ניסיתי להכניס לטור את כל המחשבות שלי על חורבן. אין