ריח החופש הגדול

חושבת בקול | יערית יאיר

ילד מתחפש לטייס

לכל תקופה בשנה יש מאפיין: תקופת אלול מתאפיינת בריח של סמטאות צפופות וסידורים עתיקים. ריח של תה חם וקפה מהביל. עייפות מצטברת, שינה שנגמרה מוקדם מדי, בכל זאת… סליחות. תחושה של יראה וציפייה למחילה. 

תקופת חגי תשרי מצידה עמוסה בריחות ההדרים והסכך. הרימונים ובגדי הלבן. ריח של התחדשות ושל תקוות ותפילות. 

 

תקופת חנוכה טובלת בניחוחות שמן עמוק וקלוריות עודפות, ואילו תקופת הפסח באקונומיקה. ולחץ. ועוד קצת אקונומיקה. למתוכננים והאמיצים שבינינו יש גם ניחוחות פריחה!

ויש את בוא הקיץ. החופש הגדול. זאת אולי התקופה הכי ארוכה בשנה עם מגוון רחב של מאפיינים, תחושות וריחות. ריחות של ים. של כלור בריכה. ריחות האבטיח. ענבים, ארטיק קרח. ריחות קרם ההגנה. מנגו. אננס. מלון. ארומה של חופש. גדול. גדול. גדול.

ריחו של הטוש הכותב במרכז דף ענקי "לוח חופש", ואחרי שממלאים את ימי המחנה של תנועת הנוער וקייטנת הנכדים אצל סבתוש די נתקעים…

ריח של גדולים. בגדים מהולים בזיעה. קמצוץ של תעוזה (סיימתי כיתה ד', ואתם לא תחליטו עליי).

ריחות של בשמים ותמרוקים בשעות הקטנות של הערב (נפגשים במועדון הנוער, נו).

ריח של קפה. ועוד אחד. ואיך עדיין אור בחוץ ועוד לא הגיע הערב. 

ציפייה של תקווה לכבוש את העולם! והמזומנים שהתאדו בהתאמה לפסגות שאפשרנו לכבוש.

יש תקופות בשנה שאפשר להריח אותן. לשאוף עמוק. את ריחו של החופש הגדול מריחים מרחוק. 

מייד אחרי ספירת העומר מתחילה ספירת הגומר. מחכים ומייחלים ובעיקר חולמים. כשיגיע החופש… מתי יגיע החופש?

ואז הוא בא! בום! הוא פה! מפתיע כמו שאחד בספטמבר תופס אותנו בלי נעלי ספורט ותלבושת. ואין מה למהר לישון, כי מחר זה קורה. מחר זה מתחיל. ה-חופש ה-גדול, וכדאי שהוא יהיה ה-חופש הכי מושלם שהיה לי, אימא, בחיי!

ומצד שני מה זה משעמם. בא לכם לעשות משהו? מה לא? אה, אתם עובדים מחר… ומחר מתחיל לו מאוחר. וכבר ריח של ארוחת צוהריים מתערבב בריחות של הבשר שהפשרנו למנגל בערב או לפויקה של מחר.

ויום רודף יום רודף יום, ואנחנו במרדף אחרי החופש הגדול. והוא מצידו בקצב שלו, לא מתחשב בנשימות המואצות שלנו מאחוריו, מנסים להדביק את מחוגי הזמן, להתאים אותם למאוויים ולרצונות, לרשימת הדברים שחייבים לעשות, להספקים ולאכזבות, לקימות המאוחרות, לנשנושים בשעות הקטנות של הלילה ולשנ"צים בשעות הגדולות של היום.

מעין תחרות ריצה פנימית, תחרות רצִייה אישית, וזהירות. שלא יהיה לנו ריח חמוץ של החמצה. ואזהרות. שלא יהיו במעשינו ריח של חרטה וטעם לפגם. זהירות על מקום ואופן הבילוי והרכב המשתתפים, אזהרה על מתי יוצאים ומתי חוזרים ולְמה שואפים, שימת לב כפולה לשמירת הגבולות והתפילה. והתפילה, הוי התפילה, לבל נגיע לאלול ריקים ומלאי בטלה. 

יש תקופות בשנה שאפשר להריח אותן. בואו ניקח שאיפה עמוקה. בציפייה לטוב, בהכנה נכונה ובמעקב מקרוב יעבור לנו החופש בגדול בטוב! 

לתגובות: yaarit@maagalim.org

כתבות נוספות ב"חושבת בקול"