אפרים בן ברוך

טור יהודי | הרב שמעון בן ציון

ירמיהו הנביא, בהפטרה שקראנו בשבת, האחרונה משלוש הפטרות הפורענות, זועק: "הַעֶבֶד יִשְׂרָאֵל אִם יְלִיד בַּיִת הוּא, מַדּוּעַ הָיָה לָבַז".

בגמרא, סנהדרין נח ע"ב, כתוב: "הסוטר לועו (פניו) של ישראל כאילו סוטר לועו של שכינה", כלומר לכל אחד מישראל הופעה אלוקית מאירה, וכל מי שפוגע בגופו ונפשו של יהודי כאילו פוגע בכבוד שמיים. 

 

 

לפני ימים אחדים, בימי בין המצרים, הלך לעולמו אפרים בן ברוך הי"ד לאחר מאבק של שבוע בפציעה הקשה שנגרמה מההתעללות בו. אפרים בן ה-29, נעים הליכות ועדין נפש, סבל מפיגור קל וחסה במעון בחיפה. 'מטפל' ערבי שהיה אמור לדאוג לו ולספק את כל צרכיו התעלל בו וחנק אותו למוות.

אף שלא הכרתי אותו ואת משפחתו יצאתי עם חבר קרוב מירושלים לנחם את המשפחה בטבריה אל מול פניה היפות של הכינרת. כאשר הגעתי לבית ראיתי בעיני כמו חורבן בית מקדש בזעיר אנפין. ניסיתי לנחם, אך לא היה קל. אמרתי כמה דברי עידוד וחיזוק, הזכרתי שאין הרתעה מול אויבי ישראל, הפוגעים בנו גם אישית פרטית וגם לאומית כללית, וסיימתי בדברי הנחמה של זכריה הנביא על ימים טובים מאלה, ימי ששון ושמחה שיבואו על משפחת בן ברוך ועל כל בית ישראל. בירכתי את המשפחה שמעתה והלאה יחזרו להיות בני ברוך, כשמם הנאה. המשפחה הודתה לנו, אך ידענו גם ידענו שנחמה שלמה לא יכולנו להעניק. 

חזרתי לירושלים כאשר אני וחברי שקועים בהרהורים נוגים ובלב כבד. 

את הזעקה האילמת שהביעה המשפחה אני חייב להעביר הלאה. 

מצד אחד אין מי ששמע את צעקותיו של אפרים באוזני רוצחו, ומצד אחר קולות של שחוק ולצון, בילויים ותענוגות ממשיכים למלא את בתי השעשועים, ואת הקול הזועק לעזרה לא שמענו כי נבלע בין קולות משחקים. 

בדומה לזה, בכל שעה נתונה חוטפים אבנים בחוצות יהודה ושומרון, ואף נחטפים רכבים, בעיקר של נשים ותינוקות, ואין להם מושיע. קיבלנו מאלוקי מערכות ישראל את הכוח לשלוט ביד רמה בכל רחבי ארצנו ולהשליט אימה על כל מבקשי נפשנו, אך איננו משתמשים בכוח הזה, ובנינו ובנותינו נתונים בסכנת חיים כל שעה.

זעקי ארץ אהובה. היום ערב ט' באב, והתיקון האמיתי הוא לשוב למימוש הפשוט והטבעי של מאמר חז"ל: "כל ישראל ערבים זה בזה". צריך לחסל את הפירודים ואת הפערים בינינו. זה נכון בכל התחומים, הכלכליים, החברתיים ואחרים, אך מעל הכול יש לחסל את הפער בין מי שיושבים בשלווה בביתם לבין מי שחייהם בסכנה יום-יומית. רק כאשר נשוב להיות 'כולם בעד אחד ואחד בעד כולם' יתקיים בנו הפסוק: צום החמישי ייהפך לששון ולשמחה. 

כתבות נוספות מ"טור יהודי"