מלחמת תרבות

טור יהודי | הרב שמעון בן ציון

עם קום המדינה עלתה לסדר היום שאלה ציבורית כבדת משקל: איך ייראה צבא ההגנה לישראל? האם יהיו כמה מטבחים יחידים כשרים למהדרין לפלוגות דתיות מגדריות, ושאר הצבא "יצעד על קיבתו איך שבא לו", או שכל הצבא בפקודת מטכ"ל יאכל ממטבח כשר בלבד, מה שבוודאי יגרום לרמת כשרות בינונית? 

שרי ממשלה מהשמאל לחצו למען האפשרות הראשונה, המצמצמת את מערך הכשרות בצבא, אך הרב הצבאי הראשי הראשון לצה"ל האלוף הרב שלמה גורן זצ"ל עמד איתן על דעתו וקבע שכל החיילים יאכלו אוכל כשר. הרב גורן נאבק על העיקרון שצה"ל איננו צבא ככל צבאות העולם אלא צבא יהודי ממשיך דרכו של עם ישראל לדורותיו. 

 

 

הרב, מתוך דבקותו העיקשת בעיקרון הזה, קיבל עליו את האחריות לתוצאות העלולות להיגרם לרמת הכשרות. גם בדבר שמירת השבת בצבא לחם הרב בעוז ובתעצומות שהשבת תישמר בכלל צה"ל. כך זכינו ב"ה שהשבת מורגשת עד היום בכל בסיס ומוצב. 

אנו למדים מכל קורות חייו של הרב גורן כי מאבק נחוש ועמידה איתנה על עקרונות ו'מלחמת תרבות' אינם פסולים ואינם מאיימים בתנאי שיהיו בהם כבוד הדדי ומוכנות להבין איש את רעהו. 

צריך להודות על האמת: נקודות המוצא של תפיסת המדינה כיסוד כיסא ה' בעולם והגשמת חזון התורה והנביאים שונה מאוד מהתפיסה הרואה במדינת ישראל מדינה ככל העמים, דמוקרטית וחילונית. הוויכוח בין תפיסות העולם השונות יכול לברר את דרכנו ההיסטורית כעם אחד, ובלבד שלא נחנוק זה את דעתו של זה. 

אם המדען הראשי של משרד החינוך שלל בתפיסתו המדעית את תורת התפתחות של דרווין, הרי זו חובתו וזכותו המקצועית להביע את דעתו, ומה מקום היה לפטרו בשל כך?!

אם ד"ר סודי נמיר, הרופא המסור מגוש קטיף, סבור שנטיות הפוכות הן סוג של מחלה, הרי זה נושא ראוי לדיון, ואין רשות לאיש לפסול אותו ואת דבריו.

בפלוגה של צוערים בבה"ד 1 רשאים החיילים להחליט מי מוכן להיכנס לערב תרבות שיש בו שירת נשים ומי לא. למה נכפה על צד אחד את השקפת עולמו של הצד האחר? מדוע איננו מבינים שיש לכבד את השוני ואת ההבדלים העקרוניים שבתוכנו? זה מאבק תרבות צודק מאין כמוהו.

אי אפשר לטשטש את נקודות המוצא החולקות זו על זו. האחת, הדתית, רואה בהר סיני את המקור המוחלט לכל מעשי ידינו, והתפיסה האחרת רואה בשכל וברגש האנושי ובתרבות העמים הנאורים את המקור לחיי היום-יום של הציבור ושל הפרט במדינת ישראל. כמובן, בין שני הקצוות יש הרבה גישות ביניים. 

הצירוף 'מלחמת תרבות' נשמע מפחיד, אבל אם נשנה את המינוח מ'מלחמה' לבירור מעמיק, מ'מאבק' להקשבה הדדית, נגלה להפתעתנו שלאחר ע"א שנים של מדינתנו הצעירה הרינו בשלים לברר את משפט המדינה לאשורו, כפי ש התווכחו ביניהם בלהט ע"א דייני הסנהדרין עד שיצא דין אמת לאמיתו, ונעשו כאוהבים זה את זה.

"על שלושה דברים העולם קיים: על האמת ועל הדין ועל השלום" (אבות א, יח).

כתבות נוספות מ"טור יהודי"