מעשה בתינוקת ובצבע אדום

טור יהודי | הרב שמעון בן ציון

איך מגדירים מדינה? האם נחפש את התשובה בתורת המדינה של הפילוסוף היווני אפלטון, או שתימצא התשובה במקורותינו? רבי יהושע מקוטנא, בעל ספר 'ישועות מלכו', כותב: "כאדם העושה בתוך שלו". המקור לדבריו הוא הרמב"ן בהגדרת הכיבוש והשלטון: "שלא נעזבנה ביד האומות ולא לשממה". נובע מכאן שמדינה אמורה לשלוט שליטה מלאה בכל מרחבי ארצה, ובלעדיה "איש לא ירים ידו או רגלו", כמו שציווה פרעה במינוי של יוסף למשנה למלך. 
כאשר אם רצה לחדר מוגן עם תינוקת בת שלושה שבועות, וברקע צבע אדום, והיא מועדת והפעוטה נחבלת בראשה, כולנו נדרשים לשנות כיוון ולהתחזק בקיום חובות המדינה כלפי אזרחיה. 

לו מייד אחרי האירוע הזה ואירועי עשרים השנים האחרונות בעוטף עזה היינו מגיבים כפי שאמר דוד מלכנו, "אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם", היינו מממשים כראוי את שלטוננו בארצנו. עם ישראל מצפה מראשי המדינה והצבא שישיבו מלחמה שערה "עד רדתה".
בידינו הכוח להשמיד את הקמים עלינו לכלותנו. בחסדי ה', מאז ה' באייר תש"ח שבנו להיות עומדים ברשות עצמנו, חזרנו להיות עצמאיים. כאשר הכרזנו על הקמת המדינה היינו במצב מסוכן וקשה הרבה יותר ממצבנו היום, ובכל זאת לא יגורנו ולא יראנו מפני שבע מדינות ערב שסביבנו ומפני העולם כולו, וארצות הברית בראשו, שאיימו לבל נכריז על עצמאותנו. אותו רגע של אימה, כאשר התינוקת נשמטת מזרועות האם, חייב לטלטל את המדינה כולה. אסור להמשיך בשגרת החיים יום אחר יום, חייבים לעצור להתבונן ולפעול. יש בידי הצבא דרכים מגוונות להביא את האויב לבקש על נפשו ולהיכנע. לא חייבים להכניס מייד כוחות של חי"ר שיילחמו מבית לבית. ראשי המדינה והצבא יודעים איך להכניע את האויב גם בלי שישפך חלילה דם שלנו.
הדוגמה מהתינוקת הנ"ל היא אחת מדוגמאות רבות המחייבות אותנו להתעורר לעובדה ששבנו לארצנו, והיא רק שלנו, ואנחנו בעלי הבית מכוח ברכת ה' החופפת עלינו. בשבת זו, שבת שירה, נקרא את הפסוק הנצחי "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹצְאִים בְּיָד רָמָה". מתרגם אונקלוס: "בריש גלי", ורש"י מפרש: "בגבורה גבוהה ומפורסמת". שאל רבנו הרב צבי יהודה זצ"ל: "מדוע שינה הכתוב ואמר: יוצאים ולא יצאו בלשון עבר, כמו בכל השירה?" והשיב: "כי יוצאים בלשון הווה. מלמדנו שבכל דור ודור אנחנו יוצאים בניצחון על אויבינו ומתגברים על גלי הים הרוצים להטביענו".
ועל זה אנו מברכים בכל שנה בליל היציאה ממצרים: "ונודה לך בשיר חדש על גאולתנו ועל פדות נפשנו".

כתבות נוספות מ"טור יהודי"