על הדבש ועל העוקץ

טור יהודי | הרב שמעון בן ציון

"ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה" לשון עתיד. מדוע לא נכתב: "ומרדכי לא כרע ולא השתחווה" בלשון עבר?
זהו ההסבר הפשוט (מהר"ל): "מפני שלא נעשה זה בפעם אחת בלבד אלא הרבה פעמים, יום יום, שמרדכי לא השתחווה להמן", לכן המגילה כתבה בלשון עתיד. ה'שפת אמת' מוסיף הסבר: "בכל דור נמצא בכלל ישראל איש צדיק שהוא לא יכרע". זו הסיבה שהמן רוצה לאבד את "כל עם מרדכי", כי אפילו אם יצליח להמית חלילה את מרדכי, יקום 'מרדכי' אחר במקומו.

אשרינו שתמיד נמצא בנו המורד היורש את מורד-כי, שאינו נכנע לגויים. לפני כשמונים שנה, כאשר כמעט תש כוח האומה (בשנים ת"ש–תש"ז), באירופה הנאצית הבוערת ובארץ ישראל הנאבקת בבריטים, קמו שני 'מרד-כי' והניפו את נס המרד.
האחד קם בגטו ורשה: מרדכי אנילביץ קם ומרד עם גיבורים אחרים בחיית הטרף הנאצית בהצלחה פלאית (ראו: 'דגלים מעל הגטו' מאת משה ארנס), וכדבריו במכתבו האחרון: "חלום חיי קם והיה, זכיתי לראות הגנה יהודית בכל גדולתה ותפארתה". האחר היה מרדכי אלקחי, לוחם האצ"ל, חמש שנים אחרי כן, שעמד בבית המשפט הבריטי ואמר בגאון לשופט הזר: "את רוחנו לא תשברו". אומנם אלקחי עלה לגרדום, אבל הבריטים גורשו מן הארץ זמן קצר אחרי כן בזכות גבורתו וגבורת חבריו עולי הגרדום, ה' ייקום דמם.
שני מרדכי קמו, אחד בגולה ואחד בארץ, בעלי דעות חלוקות אבל מטרה אחת: למרוד באויבי ישראל. האור ניצח את החושך, ועם ישראל קם על רגליו.
כך זה בעם ישראל. לאורך הדורות יש הרבה עוקץ ומרירות, אבל בסוף ניטל העוקץ ונשאר רק הדבש. המן בחר מכל העצים את הקוץ ומדד את עצמו עליו כאילו הוא נמצא בחנות הלבשה. אומנם המן רצה להראות לזרש המרשעת איך יתלו את מרדכי על הקוץ, אבל בת קול יצאה משמיים ואמרה: "לך נאה העץ, לך מתוקן העץ". גם הקוץ, לפי המדרש, הביע את דעתו ואמר: "אני נקרא שמי קוץ והוא קוץ מכאיב, ונאה שיתלה קוץ על קוץ".
ב"ה בימינו יש בידי עם ישראל כוח להכות את ההמנים של היום, ולא רק בבית הכנסת, כאשר קוראים בקול "המן". עם ישראל שב לארצו, ובכוחו לעקור מכאן את כל הקוצים והדרדרים, יורשי עמלק מדור דור.
שנזכה בע"ה למנהיגים שידעו לעקוץ בקוץ באויבי ישראל ולהרבות רק דבש לעמנו.
פורים שמח! 

כתבות נוספות מ"טור יהודי"